יום שני, 12 באוגוסט 2013

הפטריוטיזם כמקלטו של הנבל...


לא הויכוח שבין שוללי שחרור האסירים הפלסטינים לבין המחייבים אותו מעסיק אותי, אלא השאלה איזה מן בן אדם הוא זה שניגש לקשיש תמים שקורא בשלווה ספר על ספסל ברחוב והורג אותו במכות גרזן או בסכין? מי זה המסוגל, ולא משנה תחת איזו אידיאולוגיה, לרצוח אדם אחר שלא גרם לו כל נזק, ומעולם לא הכיר אותו?

בעיניי אלו לא פטריוטים הראויים להוקרת עמם, אלא רוצחים סדיסטיים שמצאו דרך לתת צידוק לאכזריות הרצחנית שפיעמה בקרבם.

אני עוד איכשהו יכול להבין אדם שבחמת זעם עשוי להרוג אדם אחר שפגע בו, אבל אין לי שום יכולת להבין מי שרוצח אדם שליו שרק במקרה נקרה על דרכו...

אדם הגון לא היה חוגג את שחרורו של אסיר כזה ואת חזרתו הביתה, קרוב אליו ככל שיהיה, אלא היה מצניע זאת ככל האפשר... הבושה, אתם יודעים...

שוקי


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה