אני מביט בפניהם האבלות של שמעון
פרס וביבי נתניהו ושומע את מילות ההספד הכואבות שלהם, אני רואה את הבכי קורע הלב
של אריה דרעי ואלי בן ישי ולא מאמין להם כהוא זה. לא יתכן שהצער הזה אמיתי, זה לא
הגיוני. הרי לא מת בן משפחתם היקר בדמי ימיו, אלא איש ציבור עתיר מעש בשיבה טובה. ולכך
נוסיף שגם האכיל אותם, לעיתים, מרורים.
מה קורה שם בנבכי מוחם של אותם
פוליטיקאים בכירים? מה קורה להם במהלך חייהם הפוליטיים שגורם להם, ומאפשר להם,
להפעיל מנגנוני רמייה האמורים להבטיח את הישרדותם בצמרת?
ואפשר שזו גם רמייה עצמית, כי אחרת
קשה מאד לחיות כך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה