יום ראשון, 8 בפברואר 2015

(ברלין - 52) * בוקר טורקי *

ששי בבוקר. אני הודף את דלתה של מספרת גברים טורקית ומצטרף לממתינים: רובם טורקים במגוון גילים וטבטוני שכאילו הגיח מעולם אחר. חמישה ספרים צעירים, חלקם מזוקנים, עובדים במרץ. קרקוש מספריים משתלב עם זמזומן של מכונות תספורת חשמליות.
דקות חולפות. הראשון שמסיים את עבודתו ניגש אלינו והוגה "נקסטה ביטה". אחד קם, נחלץ ממעיל ומתיישב מול המראה. הטקס חוזר על עצמו עד שמגיע תורי.
מקץ כרבע שעה הושלמה תספורת. מראת יד סובבת אותה בתנועה חצי מעגלית. משרבב שפתיי בהערכה. מרוצה.
פתאום נשלף תער. כחתף עולה בזיכרוני המשחק של אתמול בערב: מכבי ניצחה בטורקיה את גאלאטסראיי בהארכה בשנייה האחרונה לאחר חסימה מפוקפקת שאת חוקיותה אישר שופט חסר מורא. שחקני מכבי הובהלו לחדר ההלבשה. למאמן הכושר פתחו קצת את הראש.
התער עורך תיקוני גבול קלים בגלגלתי המגולבת. גלימה מושלת ומנוערת, מברשת מסירה סימנים אחרונים של שיער.
"ביטה שיין."
"דאנקה שיין."
טראנזקציות.
עם התספורת בא התיאבון. שם פעמיי אל מסעדת בישולים טורקית ומזמין מנה שהגיחה ממטבחיו של סולימן המפואר: מוסקה מהסרטים, בורגול משובח וסלט מלפפונים ביוגורט.
בדרך חזרה עובר אצל נאסר וקונה מתוקים לשבת.
בבית מתקין קפה טורקי רב עוצמה. מתיישב. נוגס מעדנות בבקלאווה ירקרקת תוכן, סוחב במתינות לגימה ובוהה בנוף שניבט מהחלון... ביס, לגימה, נוף... ביס, לגימה, נוף...
סוטול.

תגובה 1: