יום שבת, 17 במאי 2014

שיעור באזרחות שחבל על הזמן...



עוד זווית על פרשת הולילנד על שלל ספיחיה.
הדיון הדרמטי בפרשיות אולמרט שולה זקן מעורר עניין ציבורי רב גם בגלל מרכיבי הדרמה הכלולים בו. אלו פרשיות היכולות לפרנס בהצלחה ספר או סרט עלילה מוצלח.
כך נחשף הציבור גם לדיון מתמשך בשאלות של שלטון, משפט ומוסר. שורה של דוברים רהוטים ומרשימים המגיבים על התופעה מזוויות שונות ותורמים בכך - אני לא יודע איך להגדיר זאת מבלי להישמע בומבסטי - לתבונה הציבורית במדינה. כן, עד כדי כך.
בימים האחרונים התקשורת מתעסקת לא מעט בשיעור באזרחות מתקדמת ובניתוח לוגי ומוסרי. זה לא דבר מובן מאליו, וטוב מאד שזה קורה.
לכן זו לא רק שקיפות, חשובה מאד כשלעצמה, אלא גם חינוך; שאולי יש בו משהו מעיצוב מחדש של התרבות והחברה בישראל.

שוקי

יום שלישי, 13 במאי 2014

אם לא דורנר או שכטמן אז לפחות ריבלין



אני מביט בתיעוב ותדהמה על המירוץ לנשיאות ובעיקר על המתמודדים הפוליטיים. גם מתוך הנחה שלמתמודדים האחרים אין באמת סיכוי.
מבין המתמודדים הפוליטיים נראה לי רובי ריבלין הראוי ביותר. הוא לא נשא בשום תפקיד ביצועי משמעותי לאורך זמן ולכן לא יצא לו להתלכלך. כיו"ר כנסת תפקד בהצלחה לא מבוטלת. לעומתו פואד ודליה איציק הם שני אנשים סבירים בעלי כישורים אינטלקטואלים וביצועיים בינוניים שעיקר כוחם בטוויית קשרים ומיקח וממכר.
בן אליעזר היה אלוף המינויים הפוליטיים לאורך השנים (איפה צחי הנגבי, שהורשע בעבירה זו, ואיפה הוא). דליה איציק שאף היא הייתה יו"ר כנסת (הרבה פחות מוצלחת מריבלין) אלופה בלזהות את הצד בפרוסה עליה מרוחה החמאה. די בפרשה המבחילה של השיפוצים המוגזמים בביתה על חשבון הציבור (כדי כך שנאלצה להחזיר חלק מהכסף) כדי למנוע ממנה מועמדות לנשיאות במדינה תקינה. אבל הבושה היא מפוליטיקאינו והלאה.
וביבי, ראש ממשלתנו המעשי. מה איכפת לו מי הכי מתאים. מה שאיכפת לו הוא מי מתאים לו.
לסיכום, אם לא דורנר או שכטמן אז לפחות ריבלין.

שוקי