יום שני, 27 בנובמבר 2017

*סוף הסיפור - התגובה פורסמה בעיתון "הארץ"*

https://www.haaretz.co.il/literature/letters-to-editor/.premium-1.4632501 
מוסף הספרים של הארץ פרסם היום במהדורתו המקוונת את התגובה שלי בדבר חוסר היושרה שאפפה את סקירת ספרי ישראלים בברלין (ביום ששי תתפרסם התגובה גם במהדורה המודפסת).
הרי היא לפניכם בקישור המצורף:

ולמי שאינם מנויים על עיתון הארץ, הטקסט המלא:


כותרת: גם הוא ברלינאי

כותרת משנה: שוקי שטאובר מגיב על הביקורת על
ספרו "ישראלים בברלין". לטענתו,
המבקר עפרי אילני הוציא דברים
מהקשרם והפגין העדר יושרה בכך
שהסתיר את היותו חלק מהקהילה
שעומדת במרכז המחקר

הביקורת שפירסם עפרי אילני על ספרי "ישראלים בברלין"
)"מדינת אשכנז", "ספרים", 13.10 ( לא היתה ביטוי של
עיתונות הוגנת. חלק ניכר ממנה הושתת על הוצאת דברים
מהקשרם ועל העדר יושרה בסיסית.
נתחיל בבעיית היושרה. אילני היה חלק מהקהילה הישראלית
בברלין בתקופה שבה נערך המחקר שלי ואחת הדמויות הפעילות
בה. חלק מהפעילויות הפוליטיות והתרבותיות שהיה שותף להן
הוזכרו בספר, ובכלל זה שמו שלו. בנוסף, הוא נחשב בקרב הקהילה
הישראלית בברלין כחלק מקבוצה המוגדרת כאנשי שמאל קיצוני
בשל התנגדותם לקיומה של מדינת ישראל כמדינה ציונית. קבוצה
זו זכתה לחשיפה משמעותית הן בספר והן בפוסטים שכתבתי עליהם
בפייסבוק. לדוגמה, פוסט, המופיע גם בספר, על השתתפות חלק
מחברי הקבוצה בהפגנה שנערכה במסגרת כנס אהדה ליהודים בח־
סות ממשלת גרמניה, שיצא נגד ביטויי אנטישמיות שצצו במדינה
בעקבות מבצע "צוק איתן" ב– 2014 . הפוסט שכותרתו "מה הסיפור
שלהם?" לווה בתמונה [ראו למטה] המציגה את אילני נושא שלט שעליו נכתב:
"אזהרה: ציונות אינה אלטרנטיבה בטוחה לאנטישמיות".
אילני ממקד את עיקר ביקורתו דווקא בתיאור קבוצת האוכלו־
סייה שאליה השתייך. הוא טוען שהבעיה בספרי מתחילה כשאני
"מגיע לשמאלנים הרדיקלים, שהם קבוצה משמעותית בברלין.
לאנשים אלה, ש'שוללים את קיומה של מדינת ישראל כמדינת
היהודים', הוא מתייחס כיצורים משונים הדורשים תשאול". אילני
כותב זאת בלי להזכיר את היותו חלק מקבוצת אוכלוסייה זו וכך
אינו עומד במבחן הגילוי הנאות.
ולגופה של הביקורת: אילני מביא כמה ציטוטים מהספר המצבי־
עים על "חפיפניקיות ישראלית". הוא כמובן אינו מציין שהציטוטים
נלקחו מפוסטים שכתבתי על חוויותי בברלין, פוסטים שכלל לא היו
חלק מהמחקר ושנוסחו בדרך כלל בסגנון הומוריסטי. הם הובלטו
בספר כפוסטים בלבד. לדוגמה, כשאילני מציין כי תירגמתי טקסט
מסוים באמצעות גוגל טרנסלייט כהמחשה לאותה "חפיפניקיות",
הוא אינו טורח לציין כי מדובר בארבע מלים בגרמנית שנועדו לש־
רת פוסט שכתבתי, ללא שום קשר לתהליך המחקרי. זו דוגמה מו־
בהקת להוצאה זדונית של דברים מהקשרם, וישנן דוגמאות נוספות.
מביקורתו של אילני משתמע כי החלטתי להסתובב קצת
בברלין, לערוך כמה ראיונות עם ישראלים החיים שם ועל סמך
זה לכתוב ספר המתיימר לנתח את התופעה. הוא לא טרח לציין
שהספר הושתת על מחקר שנערך במסגרת מוסד שמואל נאמן
לחקר מדיניות לאומית של הטכניון ולווה אקדמית על ידי שני
פרופסורים מומחים בתחומים שבהם עוסק הספר: הגירה ופני
החברה הישראלית. גם עובדת היותי חוקר אורח באוניברסיטת
הומבולדט נעדרה מהביקורת. עובדות אלה הוזכרו במבוא לספרי.
המבקר החרד לקוראיו מן הסתם לא רצה לקלוע אותם למצב של
דיסוננס קוגניטיבי.
בנוסף, הביקורת אינה כתובה כסקירה מקצועית, עניינית וחסרת
פניות, אלא נוטה לבקר את הכותב יותר מאשר את הכתוב. ביטויים
כמו "יכולתו של שטאובר להבחין בניואנסים מוגבלת מאוד, והוא
מטפל במורכבויות בעדינות של מתאגרף" או "'ישראלים בברלין'
מראה כי למחברו אין כלים מתאימים לאפיין ולתאר את התופעה 
שבה עסק", שבשניהם לא מוסברת הכוונה, מחזקים את ניחוח 
חוסר היושרה שאופף את הסקירה כולה.



יום ראשון, 19 בנובמבר 2017

ספר חדש: המאבק על הוועד

המאבק על הוועד מתאר בהרחבה את המניעים שגרמו בעשור האחרון לעובדים רבים לצאת למאבק מול מעסיקיהם כדי להתארגן במסגרת איגודים מקצועיים ולהקים ועדי עובדים במקומות עבודתם. הספר מציג את התהליכים שחוו הצדדים ממגוון היבטים: תהליכי רוחב משקיים, התמודדויות משפטיות, שימוש באמצעי התקשורת וברשתות חברתיות, הפגנות רחוב ועוד.
המאבק על הוועד מתאר את חוויותיהם של ראשי ועדים, מנכ"לים, מנהלי משאבי אנוש, עיתונאים, עורכי דין, שופטים ואחרים שהיו שותפים לתופעה חריגה ומרתקת זו, שהתרחשה במשק הישראלי בשנים 2007-2016; וכמו כן מפורטים בספר הלקחים שלמדו.


"יצאתי בטריקת דלת. לפני היציאה מנהל התחום תפס אותי בדלת ואמר לי באוזן, "תקשיבי, עוד שלושה חודשים יעבור הבלגן ואחזיר לך את המשכורת כמו שהיתה". אמרתי לו, "מה עם האחרים?" אמר לי, "מה אכפת לך מהאחרים". התשובה שלו סובבה לי איזה בורג".

"הנהלות חטפו הלם. זה משבר מאוד גדול בתוך הארגון. ממצב שבו הנהלה עושה ככל העולה על רוחה ומה שהיא רוצה עם המשאב האנושי, לפתע פתאום שחקן נוסף עם עוצמה וכוח מתיישב ליד שולחן ההנהלה... זה זעזוע קשה ביותר, קשה לדמיין את הגודל שלו".

המאבק על הוועד הוא ספרו ה-15 של שוקי שטאובר. ספרו הקודם, ישראלים בברלין – קהילה בהתהוות, יצא לאור בהוצאת ידיעות ספרים