יום חמישי, 2 בינואר 2020

* "ירידה" אאוט - "שגרירים" אין *


בתחילת השבוע לקחתי חלק בכנס השנתי השישי של "מנהיגות ישראלית בתפוצות" - התארגנות של ישראלים החיים בחו"ל ועוסקים בפעילות ציבורית בקהילות הישראלים המקומיות שלהם. זהו ארגון חדש יחסית שעצם קיומו נובע מההתפוגגות המתמשכת של מושג ה"ירידה" ככינוי של גנאי. כיום ישראלים תושבי ישראל רואים כלגיטימית את העובדה שישראלים חיים בחו"ל.
גם הממסד הצטרף למגמה. הראייה, יו"ר הסוכנות בוז'י הרצוג הגיע כדי לברך. הוא אמר למשתתפים שהסוכנות החליטה להעניק תשומת לב לא רק לקהילות יהודיות בחו"ל, אלא גם לישראלים השוהים שם ואפילו לקהילות חרדיות.
תקציבים בסוכנות הוסטו לקידום מטרה זו. סמנכ"ל הסוכנות יהודה סיטון הוסיף ואמר כי אם בעבר מטרת הסוכנות הייתה לשמור על קשר עם יהדות התפוצות ולהשתדל ככל האפשר להביא לעלייה לישראל, הרי כיום האסטרטגיה השתנתה. הוא הביא כדוגמה את מדיניות הממשלה בהודו, שלא רק שאינה רוצה שההודים בתפוצות יחזרו למולדתם, אלא מעדיפה שיישארו בארצות מוצאם וישמשו כשגרירים של מדינתם הגדולה.
הסוכנות כמובן אינה הולכת כל כך רחוק, יש גבול עד כמה אפשר לעוות את הרעיון הציוני, אבל היא נוקטת גישה פרגמטית: הסוכנות בהחלט רוצה שישראלים יחזרו לישראל, אבל אם הם מעדיפים להישאר בחו"ל, אז לפחות שישמשו כשגריריה הטובים של ישראל בארצות מגוריהם.
יזמי "מנהיגות ישראלית בתפוצות" ממלאים משימה זו בחפץ לב. לא במקרה הכנס נערך באשקלון - אות להזדהות עם יישובי חבל עוטף עזה. יומו השני של הכנס כלל סיורים בעיר שדרות וביקור בקיבוץ בארי, שאירח בנדיבות את המשתתפים.
כל זה טוב ויפה, אבל מה אני חיפשתי שם?
אז קודם כל כתבתי ספר על ישראלים החיים בניכר ("ישראלים בברלין - קהילה בהתהוות", ידיעות ספרים, 2017). שתיים, אני מתכוון להמשיך לחקור ולכתוב על ההגירה מישראל. שלוש, הרציתי על הספר הנ"ל בשנה שעברה, בכנס החמישי שנערך בפריז. ומזה יוצא גם ארבע: פגשתי שם אחלה אנשים שחלקם נהיו חברים שלי.
מכאן, שכנראה אשתתף גם בכנס הבא. עוד לא ידוע איפה הוא יהיה (הסידור הוא כזה שפעם יש כנס בארץ ולאחריו כנס בתפוצה, וחוזר חלילה).
[יהיו עוד פוסטים בנושא]

יום חמישי, 12 בדצמבר 2019

* הרצאה: ייחודה של מנהיגות חינוכית *


הרצאתי באירוע השקת הספר "כן זה אפשרי - ניהול שינוי בארגון חינוכי".
עיקרה:
כל מנהל בית ספר צריך להיות בעל תכונות מנהיגות; משום שהוא מעצב פני קהילה, ומשום שהוא מנהל ארגון דינמי המצוי בשינוי מתמיד.
לצפייה:
https://www.youtube.com/watch?v=mSTkK-1252c&fbclid=IwAR1BIzIazEnSvGLPMBy_N4XlCjNDi2YLO4_ruNnfqBXiVvZSwBrB_NihQsw

יום שבת, 30 בנובמבר 2019

* השקת הספר כן זה אפשרי בכפר הירוק *

סרטון בן 16:30 דקות הכולל את אלו הפרקים: 
00:00 - התכנסות ופתיחה מוזיקלית
01:45 – סקירת מנכ"ל הכפר הירוק, ד"ר קובי נווה
06:45 – קטעים מהרצאתי אודות ייחודה של מנהיגות חינוכית
10:30 – אתנחתא מוזיקלית
11:30 – קטעים מפאנל בהנחיית קרן מרציאנו
14:50 - פרידה
לצפייה, לחצו כאן:
https://www.youtube.com/watch?v=zpzaOjMzBQY&feature=youtu.be

יום שישי, 22 בנובמבר 2019

כנס: על חשיבות הטכנולוגיה, שיקום חברות וחשיבה בגדול



בשבוע שעבר פקדתי את הוועידה השנתית לניהול שרשרת אספקה, עליה מנצחת בגאון ידידתי משכבר סיגל ג'ורג'ביץ הבלתי נלאית.
דברי פתיחה נאמרו על ידי התעשיין הוותיק שמואל דורנשטיין, הבעלים של רב בריח שמבקש להתמודד על ראשות התאחדות התעשיינים.
דורנשטיין אמר שלתעשיינים יש השפעה מועטה על מחיר המוצר והשפעה רבה יותר על עלויות הייצור ולכן על התעשיינים לפעול לטובת היתרון הטכנולוגי. זה היה המסר המרכזי שלו כמועמד: להוביל לחדשנות טכנולוגית בתעשייה.
יובל כהן, מנכ"ל קרן ההשקעות פורטיסימו אמר שסוד ההצלחה זה לחשוב בגדול ולצאת מאזור הנוחות. הוא הדגיש כי אין די בהתייעלות, בעבודה קשה ואפילו בניצול קשרים. גם חוכמה לא מספיקה. על המבקשים להצליח, כך אמר, להציב מטרות אגרסיביות; לדמיין, אפילו לפנטז.
קובי בן משה, מנכ"ל קבוצת אביב ראיין את אבי זלצמן מנכ"ל קבוצת כפרית תעשיות, העוסקת בתחום הפלסטיק. זלצמן סיפר איך קיבל לידיו חברה במשבר עם אזהרת עסק חי ושיקם אותה בהצלחה. החברה הגיעה לעברי פי פחת בשל ניסיונות של התרחבות לא מבוקרת בחו"ל. כשזלצמן נטל את המושכות הועילה לו מאד העובדה שהכיר היטב את החברה, מה שחסך לו זמן למידה. הוא חילק את החברה ליחידות קטנות, סגר שתי פעילויות משמעותיות והקטין עלויות. במקביל פעל לטובת גידול עתידי. משום כך רכש שליטה בשתי חברות, בסין ובקנדה, שהפכו למנועי הצמיחה החדשים של הקבוצה.


יום רביעי, 6 בפברואר 2019

שמות המשפחה הנפוצים בישראל




השבוע פרסמה הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה את נתוניה המעודכנים בנושא.
השם הנפוץ ביותר הוא כמובן כהן, נושאים אותו בגאון כ-180 אלף ישראלים, בערך 2% מהאוכלוסייה. אחריו מדדה במרחק ניכר לוי, כ-103 אלף ישראלים.
ההמשך הוא אמנם כבר לא כוחות, אבל למרות זאת למעלה מ-85 אלף ישראלים מתהדרים באחד משלושת שמות המשפחה מזרחי, פרץ או ביטון (החלוקה ביניהן די שווה, ביטון קצת פחות מהשניים האחרים).
דהן במקום הששי עם כ-21 אלף ואחריו אברהם, כ-20 אלף. במקום השמיני, עם קצת יותר מ-19 אלף, השם הלא יהודי הראשון, אגבאריה ואחריו פרידמן, האשכנזי האולטימטיבי, עם 18 וחצי אלף.
את העשיריה הראשונה סוגרים מלכה ואזולאי עם כ-18 אלף (מלכה מוביל בקטנה, במאה ומשהו).
במקום 4319 נמצא שטאובר, 306 אנשים נושאים אותו. גם משהו.
אגב, ברשימה יש מעל 26 אלף שמות משפחה. נכללים בה רק שמות משפחה שנושאים אותם יותר משלושים ישראלים. את נתניהו לא מצאתי שם, כנראה זן נדיר. רגב לעומת זאת, יש כ-3,800. מקום 284.
 



יום שלישי, 15 בינואר 2019

מנכ"ל יבמ ישראל: החל עידן שילוב הבינה המלאכותית עם ביג דאטה



מנכ"ל יבמ ישראל, דניאל מלכה, הסביר למאות משתתפי הוועידה השנתית של "הפורום הישראלי לתפעול ולניהול שרשרת אספקה" כי הם נמצאים על ספו של שינוי המתרחש אחת ל-25 שנים - תוצאה של חיבור בין כמויות אדירות של דאטה עם בינה מלאכותית.
מלכה הבחין בין שלושה סוגים של לקוחות: מודאגים, אופטימיים ואדישים. למודאגים הוא אומר שטכנולוגיה נועדה להעצים את האדם, לא להחליף אותו. עם האופטימיים הוא נמנה. לאדישים הוא מציע להתעורר ולהבין כי כל מה שיכול להיות דיגיטלי, יהיה דיגיטלי.
מדבריו של מלכה עלה שהחברות הגדולות לא יסתפקו בצפייה מהצד בגידולן המדהים של חברות האינטרנט. "אם חשבנו," אמר, "ש–Uber ו-Airbnb ייקחו את ההובלה, אז (טעינו); החברות הגדולות ישיבו מלחמה." לדבריו, 80% מהדאטה מצוי בארגונים הגדולים, רק 20% מצוי ברשת.
הוא אמר שארגונים "ממציאים עצמם מחדש. משתמשים בדיגיטציה כדי להתייעל ולהציע שירותים חדשים." כמו פורד, שהפכה מיצרנית רכב לספקית פתרונות תחבורה, המספקת שירותים גם למי שאינם בעלי רכב; או אלקטרה, המציעה מזגן שיש בו רכיב של בינה מלאכותית המזעיק טכנאי מזגנים, עוד בטרם התרחשה התקלה. 
כך גם יבמ, המוגדרת כיום כחברה המציעה פתרונות של בינה מלאכותית. תחום שיש בו פוטנציאל אך גם מחייב לקיחת אחריות. לכן יבמ נטלה, בהקשר זה, על עצמה כללי אתיקה מחמירים: 
האחד קובע שהדאטה שייך ללקוחות ויבמ לא תעשה בו שימוש. 
הכלל השני נאמן לקביעה שהמכונה והאדם פועלים זו לצד זה, וכי המכונה לא נועדה להחליף את האדם. עם זאת, כל המקצועות הולכים ומשתנים לכן על שוק ההכשרה המקצועית לעבור שינוי מקיף. לדברי מלכה, הבינה המלאכותית תשולב בכל המקצועות.
הכלל השלישי מדגיש בחינה של דרכים בהם הטכנולוגיה יכולה לשפר את העולם. בין אם בסיוע לאנשים עם מוגבלויות להשתלב בעולם העבודה ובחברה ובין אם בהנגשת בריאות לאזורים נידחים בעולם הרחב.

יום שלישי, 26 ביוני 2018

* כנס העשור של נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה *


אתמול שינסתי מותן והדרמתי עד לבאר שבע כדי לקחת חלק בכנס העשור של נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה. הנציבה החדשה (יחסית, שנתיים בתפקיד), עו"ד מרים כבהא, הפגינה אומץ והחליטה לקיים את הכנס לראשונה מחוץ לתל אביב ואפילו לא בבית מלון, כבעבר, אלא באוניברסיטת בן-גוריון. היה חשוב לה לעשות מערוף לאזור הדרום, מעין גיוון גיאוגרפי. בכך לקחה סיכון, מדעת, שתאבד לפחות ממחצית המשתתפים הפוטנציאליים. כך אמנם היה, אבל בכל זאת הגיעו כ-150, רובם בעלי עניין, כמוני. לי גם היה סנטימנט אישי כי בעבר כתבנו את הפרק המשפטי בספרי "דרושים", אודות איסור אפליה בקבלה לעבודה, (הם את התשתית המשפטית, אני את המסגרת והעיצוב הסופי).
בכנס נשאו דברים אנשי אקדמיה, אנשי ממשל, מנהלים בכירים וראשי רשויות.
קצת טעימות:
משר העבודה חיים כץ נבצר להגיע. ד"ר אביגדור קפלן, מנכ"ל המשרד, ברך גם במקומו.
פרופ' דן בן דוד מאוניברסיטת תל-אביב אמר שאי השוויון בישראל הולך וגדל, מתוך המדינות המפותחות הוא שני רק לארה"ב. הסיבה העיקרית לפערים היא רמת ההשכלה. למשל, לאורך השנים נטען כי יש שתי אוכלוסיות בתת-תעסוקה, גברים חרדים ונשים ערביות. אבל כשנכנסים לרזולוציה גבוהה יותר בתוך קבוצות אוכלוסיה, מגלים, לדוגמה, שכ-80% מהנשים הערביות המשכילות מועסקות ורק 12% מהנשים הערביות עם השכלה נמוכה. פער עצום.
אחר כך היה פאנל מנכ"לים (בתמונה). איציק צאיג, מנכ"ל אסם, אמר שגיוון תעסוקתי זה לא רק עשייה חברתית אלא צורך עיסקי. ארגון שמחפש כשרונות ומגביל עצמו לאיתורם רק במגזר אחד מצמצם את האפשרויות.
שלי לנצמן, מנכ"לית מייקרוסופט, אמרה שאם מנהלים משיבים בשלילה למועמד לעבודה ממוצא ערבי, המענה השלילי צריך גם את אישורה, כדי שהיא תבין למה אמרו לו "לא".
עימאד תלחמי, מנכ"ל באבקום סנטרס אמר שלא די להעסיק ערבים, אלא חשוב שהם ישתלבו בכל הדרגים של הארגון.
שאול מרידור, ראש אגף התקציבים, אמר שההייטק הישראלי הומוגני מדיי. גברים לא חרדים מהווים כ-38% משוק התעסוקה בישראל אך כ-75% משוק התעסוקה בהייטק. הוא הודה שגם באגף התקציבים אין מספיק גיוון. מתוך 60 עובדים יש רק ערבי אחד וחרדי אחד. גם נשים יש הרבה פחות מחצי. הוא הציב יעד, "שאפתני" לדבריו, שתוך שבע שנים מחצית מעובדי האגף יהיו נשים.
עמית אוברקוביץ, סמנכ"ל משאבי אנוש של חברת החשמל, אמר שגיוון תעסוקתי הוא יעד אסטרטגי אצלם. אכן, שינוי מהותי בחברה שהייתה סמל לנפוטיזם. מעניין איך ימומש החזון.
בסוף היה פנל של ראשי רשויות, רובם מהדרום. הם היו אמורים לדבר על גיוון תעסוקתי אבל דיברו בעיקר על מה שבא להם. בכל זאת, מתקרבים לבחירות. משהו בסגנון של "לא זו השאלה" וכאלה... בתור קינוח גם זה היה בסדר.




* מלטה על המפה *


יו"ר לישכת המסחר ישראל – מלטה, שמוליק בן טובים (בתמונה), "התכבד להזמינני לאירוע חגיגי להשקת לשכת המסחר החדשה ישראל-מלטה" שמוליק מזמין אז הולכים. גם הייתי סקרן לדעת איזה עסקים אנחנו עושים עם מלטה.
פרופ' אהרן גבע מאוניברסיטת חיפה סיפר לשומעים שבמלטה יש כ-420 אלף תושבים ושהיא משתרעת על שטח של 316 קמ"ר, משהו כמו תל-אביב רבתי כפול שתיים. כבלשן הרחיב אודות השפה המלטזית שמשלבת מילים באיטלקית ובערבית.
אחריו דיברו חברים בלישכת המסחר משתי הארצות שסיפרו עד כמה מלטה נוחה לעסקים ושהצמיחה בה היא הגבוהה באיחוד האירופי.
הסתבר שיש אפילו שגרירים: שגרירה מלטזית אצלנו ושגריר ישראלי במלטה. גם גילו לנו שכעת אייר-מלטה תטוס ממלטה ישירות לתל אביב חמש פעמים בשבוע.
בסוף עלו המכובדים. שר החוץ המלטזי, שגם אחראי לקידום המסחר, ברך על יחסי המסחר ההולכים ומתפתחים עם ישראל. אחריו עלה השר לשיתוף פעולה אזורי צחי הנגבי שאמר שהוא מקנא בעמיתו המלטזי ומקווה שבעתיד גם לו ייצא למלא את המישרה החשובה של שר החוץ. הנגבי הודה למלטזים על זה שאצלם לא הייתה אנטישמיות ונתנו ליהודים לחיות אצלם בשקט, וגם על זה שלא עשו עלינו חרמות וכל מיני בי.די. אסים. כשדיבר, חגיגי ומעונב, לא יכולתי שלא להיזכר בצחי המתולתל מזיע וזועק מרה על גג האנדרטה בימית.
 


יום שלישי, 29 במאי 2018

* קווים לדמותו של ההייטק בישראל: גברים חילוניים המועסקים בחברות ICT באזור תל אביב - רשמים מהכנס לפיתוח הון אנושי בהנדסה *



זו השנה השלישית בה מתקיים במכללת אפקה הכנס השנתי לפיתוח הון אנושי לאומי בהנדסה, והפעם גלריית המשתתפים שדיברו בו הייתה מרשימה מתמיד. שר החינוך נפתלי בנט ברך בסרט ווידאו, מנהל החינוך וההכשרות של ה-OECD נשא אף הוא דברים מרחוק. נכחו בכנס גם נשיא הטכניון שלווה בשורה של פרופסורים מהמוסד המכובד. נשאו דברים גם יו"ר ות"ת מל"ג, מנכ"ל הרשות לחדשנות, מי שהיה יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, ועוד רבים וטובים.
כמו בכנסים הקודמים גם השנה עמד נשיא אפקה, פרופ' עמי מויאל, על חשיבות הכישורים הרכים אצל המהנדס.
יו"ר ות"ת, פרופ' יפה זילברשץ, סיפרה שכ-25,000 תלמידי שנה א' במקצועות ההייטק נחלקים כמעט שווה בשווה בין האוניברסיטאות (בכללן אוניברסיטת אריאל והאוניברסיטה הפתוחה) לבין המכללות. כאשר הגידול בשנים האחרונות במכללות (43%) עולה בהרבה על זה שבאוניברסיטאות (14%).
מנכ"ל הרשות לחדשנות, אהרון אהרון, אמר שמקצועות ההייטק מהווים כ-8.3% משוק התעסוקה, כ-270,000 עובדים. מספר זו אינו משתנה בשנים האחרונות וזה אינו דבר טוב. הוא תלה את הסטגנציה גם בתת-ייצוג של אוכלוסיות שאינם גברים יהודים חילונים. ערבים – 2%, נשים – 24% וחרדים – פחות מאחוז.

אהרון גם ציין כי ההייטק בישראל מונוליתי מדיי, לא רק בגלל האחידות הדמוגרפית אלא גם משום היותו ממוקם בתל אביב וסביבותיה. כמו כן רוב הפעילות בו מרוכזת בענפי ה-
ICT (טכנולוגיות מידע ותקשורת). חשוב, אמר, לעודד פעילות בפריפריה וגם בענפי הייטק אחרים כמו מדעי החיים.
נשיא הטכניון, פרופ' פרץ לביא, הודה כי האקדמיה מעצם טיבה איטית ושמרנית ולכן יש קושי רב בשינוי של תכניות לימודים. הוא התייחס בעיקר לנושא שחוזר ונדון רבות בשנים האחרונות (וגם הוזכר לעיל, בפתיח לסקירה) שעיקרו הצורך בהקניית מיומנויות רכות לבעלי השכלה טכנולוגית.
גם נציג ה-
OECD הודה כי מערכות החינוך וההכשרה אינן עומדות בקצב השינויים הטכנולוגיים והתרבותיים.

יום שני, 28 במאי 2018

* תודה על נכונותכם לקבל והלוואי שלא נזיק לכם: רשמים מכנס העשור של מידות *



ביום רביעי האחרון התקיים כנס העשור של מידות, עמותה המסייעת לעמותות להתנהל טוב יותר.
בכנס הוענק "אות האפקטיביות" על ידי השופטת לשעבר הילה גרסטל ועל ידי הנדבנית שולה מוזס.  בדברי הברכה שלה אמרה שולה מוזס כי לא המקבל הוא זה שצריך להגיד תודה אלא הנותן. לא להודות למזלו הטוב על כך שיש לו פנאי, בריאות טובה וכסף; אלא להודות למקבל על שהוא מאפשר לו לתת.
מן הסתם התכוונה לכך שהנתינה מעניקה משמעות וערך לחייו של הנותן, וכדי שהיא תתקיים צריך גם להיות מי שמוכן לקבלה וליהנות ממנה...
(בתמונה נראות השתיים מעניקות את אות האפקטיביות לנציגי עמותת אנוש: עמוס סלע, יו"ר ההנהלה וד"ר הלה הדס, המנכ"לית)
ד"ר סיגל שלח, המנכ"לית הנכנסת של ג'וינט ישראל, דיברה על נזקים שפעילות חברתית יכולה לגרום שלא מדעת. היא הביאה מספר דוגמאות. אחת מהן היה ניסוי שנערך בארה"ב ונועד לבחון דרכים להפחתת הריונות לא רצויים אצל צעירות. לבנות בקבוצת הניסוי נתנו בין השאר לטפל בבובות דמויות תינוקות כדי שיחושו עד כמה רבה ההשקעה ורב המאמץ הכרוך בגידול ילדים. להפתעת החוקרים דווקא בקרב קבוצה זו עלה אחוז ההריונות (בהשוואה לקבוצת הביקורת).
מן הסתם החוש האימהי גבר אצל הנערות הצעירות על אי הרצון להתאמץ. וכך יצא, אפוא, שהניסוי עצמו שביקש לברך (על פי הגדרת מטרות הניסוי) נמצא מקלל.
לכן, אמרה שלח, אחד משני מטרות העל של הג'וינט, לצד יצירת "אימפקט", הוא "לא להזיק".  




יום שני, 23 באפריל 2018

* על כנס המסעדנות החמישי, על הפסיקה בדבר הטיפים למלצרים... וגם על ספר שכמעט כתבתי *

בעבר תכננתי לכתוב ספר על הקמה וניהול מסעדות. נושא מרתק בעיני. התחלתי לראיין יזמים בולטים בענף כמו האחים ירזין, רימון בן יקיר, אהרוני, עירית שנקר וחיים כהן ועוד... אבל המיזם לא הבשיל, כתבתי ספרים אחרים. אבל הרעיון ממשיך לנקר במוחי ובשלו הלכתי אתמול לכנס המסעדנות שמארגנת, זו השנה החמישית, חברת מידע כנסים. 
חלקו הראשון של הכנס הוקדש לנושא החם של הענף: פסק הדין שניתן לאחרונה בעניין הטיפים למלצרים. עיקרו: הטיפים שייכים למעסיק ומהווים חלק משכר העובדים.
ניכר היה כי נציגי המסעדנים אינם מחבבים את פסק הדין ומוצאים כי חסרונותיו עולים בהרבה על יתרונותיו. מנכ"ל איגוד המסעדות שי ברמן רמז כי כך רצה הנשיא הפורש של בית הדין לעבודה (השופט פליטמן – ש.ש.) להטביע חותמו על המערכת. ברמן העריך כי שכר המלצרים יפחת בעקבות הפסיקה בלפחות 30% ושיפגעו דווקא מלצרים ששכרם נמוך יחסית. הוא גם הביע חשש כי לקוחות פחות ירצו להשאיר טיפים ביודעם כי הם נכנסים לכיסו של המעסיק ולא של המלצר. לכן עם הזמן יגדל הסיכוי שמסעדות יאלצו לוותר על הטיפ ולכלול את דמי השירות בחשבון. "זה לא טוב לנו ולא טוב למלצרים," אמר.
משום שהשופט נתן למסעדנים ארכה להתארגנות עד לתחילת 2019 הציג ברמן את שלוש החלופות העומדות בפני האיגוד. האחת, לפעול למען חקיקה בנושא. השנייה, לעתור לבג"צ והשלישית, לחתום על הסכם קיבוצי (ענפי – ש.ש.) ששר העבודה יכול להרחיב את תחולתו על כלל הענף.
הרו"ח המוחצן תיקו פרנקו כינה את יום מתן פסק הדין: "יום הנכבה של המלצרים". הוא טען כי אקטיביסטים תאבי פרסום הובילו את המאבק על גבם של המלצרים מבלי שיבינו לעומק את משמעות הפסיקה. כך מלצר צעיר בשיא אונו יקבל הרבה פחות כסף עבור עבודתו ובתמורה יזכה לתנאי פרישה נוחים יותר בעוד 50 שנה. פרנקו העריך שהיקף הטיפים השנתי עומד על כשני מיליארד ₪. לדבריו, סכום זה יתווסף למחזור העסקים וישפיע עליהם. למשל, תשלומי מע"מ (שיופחתו כמובן מהמלצרים), או תגמולים יותר גבוהים למי שמקבלים אותם מהמסעדנים לפי מחזור עסקים; כמו תשלומי זכיינים לרשתות או מסעדנים שמשלמים שכ"ד לפי מחזור.
ולבסוף, דברים שכתבתי בעניין זה, מנקודת ראותו של הלקוח, לפני מספר שנים בוואלה עסקים: https://finance.walla.co.il/item/1651009

יום שלישי, 12 בדצמבר 2017

השקת הספר "ישראלים בברלין"

ביום 25/12/2017 בשעה 15:00 יתקיים אירוע השקה של הספר "ישראלים בברלין" בשיתוף המכון להגירה ושילוב חברתי והמחלקה למינהל עסקים של המרכז האקדמי רופין. הציבור מוזמן!
להרשמה: negstm@ruppin.ac.il

יום רביעי, 6 בדצמבר 2017

*על קשישים, בדואים וכנס מעלה*

בשבוע שעבר נערך כנס מעלה הבינלאומי שגם השנה היה מרשים הן מבחינת תכניו והן מבחינת יצירתיות ההפקה. ביום השני יצאו חלק ממשתתפיו לסיורים ברחבי הארץ כדי לחוות דפוסים של "חדשנות חברתית".
אני יצאתי לסיור הרחוק ביותר, במרחבי הנגב. סיור שהתגלה כקטן ביותר מבחינת מספר משתתפים. הגיוני. למה שבן-אדם סביר ייסע לבאר-שבע אם יש דברים מעניינים גם בתל-אביב? אבל אני לא הייתי הרבה זמן בבאר-שבע והתגעגעתי לקצת נגב, אז הדרמתי.
קבוצה קטנה. נרשמו שמונה והגיעו ארבעה. אבל המארגנים החליטו לעשות כבוד לפריפריה ולא ביטלו את הסיור. יפה מצדם.
הקבוצה, כמה קטנה ככה אקלקטית. יועצת משפטית של סימנס ישראל, מנהלת אחריות תאגידית של אימפריית השום של קיבוץ דורות, עיתונאית מרדיו בולגריה (עולה חדשה-ישנה החיה בארץ) ואנוכי, נציג המגזר הגברי (את הסיור ניהלה ביד רמה נציגת המארגנים מטעם תב"ת של הג'וינט).
את הביקור התחלנו במרכז העיר, במשרדי התוכנית "מעגל החיים" המעניקה שירותי תעסוקה לאוכלוסיות מגוונות הנזקקות לסיוע בשוק התעסוקה הדינמי.
משם נסענו לאזור תעשיית ההייטק של העיר, לביקור במעבדה לחדשנות טכנולוגית בזקנה. נעשים בה פיתוחים שנועדו לשפר את איכות חייהם של אוכלוסיית המגזר השלישי. בין השאר צפינו בהמחשה של פעילות תלת מימד, ואין כתמונה המצורפת כדי להעיד שנגנבנו.
משם נסענו לחורה. כן, חורה. יענו, בדואים.
ביקרנו במתחם של "סאדלטק", שעל פי יוזמיו "הינו מיזם טכנולוגי ראשון מסוגו בחברה הערבית בישראל אשר הוקם לטובת בני החברה הבדואית בנגב". פגשנו שם יזמי הייטק ערבים ויהודים. שוחחנו בוידאו-קונפרנס גם עם עמיתיהם בדימונה ובערד. יש בועת הייטק בחורה.
אחר הצהריים שבנו למרכז ההומה. מיניבוסנו הזדחל בפקקים עד לנקודת הפיזור.
היה שווה.



יום שישי, 1 בדצמבר 2017

*כמה מילים על אינטלקטואלים אמיתיים ועל פסאודו-אינטלקטואלים*

מעורבותו הישירה של העורך הראשי של עיתון "הארץ" אלוף בן הביאה לכך שתגובתי על הסקירה המוטה של ספרי "ישראלים בברלין" פורסמה היום במהדורה המודפסת של מוסף הספרים של "הארץ". 
מעבר לעניין האישי שהיה לי בכך חשוב לי להדגיש כי תגובה זו גם מהווה מחאה על פרסומים של כותבים פסאודו-אינטלקטואליים שעיקר כוחם ביכולת ניסוח ופלפול. בעיני, אינטלקטואל אמיתי הוא לא רק בעל ידע ויכולת התבוננות, אלא גם אדם בעל יושרה; כזה היודע לכבד דעות של אחרים, ספקן ולא נחרץ; כזה הזוכר שהאנושות אינה רק מושג מופשט אלא שהיא גם מורכבת מאנשים, מבני אדם.

  

יום שני, 27 בנובמבר 2017

*סוף הסיפור - התגובה פורסמה בעיתון "הארץ"*

https://www.haaretz.co.il/literature/letters-to-editor/.premium-1.4632501 
מוסף הספרים של הארץ פרסם היום במהדורתו המקוונת את התגובה שלי בדבר חוסר היושרה שאפפה את סקירת ספרי ישראלים בברלין (ביום ששי תתפרסם התגובה גם במהדורה המודפסת).
הרי היא לפניכם בקישור המצורף:

ולמי שאינם מנויים על עיתון הארץ, הטקסט המלא:


כותרת: גם הוא ברלינאי

כותרת משנה: שוקי שטאובר מגיב על הביקורת על
ספרו "ישראלים בברלין". לטענתו,
המבקר עפרי אילני הוציא דברים
מהקשרם והפגין העדר יושרה בכך
שהסתיר את היותו חלק מהקהילה
שעומדת במרכז המחקר

הביקורת שפירסם עפרי אילני על ספרי "ישראלים בברלין"
)"מדינת אשכנז", "ספרים", 13.10 ( לא היתה ביטוי של
עיתונות הוגנת. חלק ניכר ממנה הושתת על הוצאת דברים
מהקשרם ועל העדר יושרה בסיסית.
נתחיל בבעיית היושרה. אילני היה חלק מהקהילה הישראלית
בברלין בתקופה שבה נערך המחקר שלי ואחת הדמויות הפעילות
בה. חלק מהפעילויות הפוליטיות והתרבותיות שהיה שותף להן
הוזכרו בספר, ובכלל זה שמו שלו. בנוסף, הוא נחשב בקרב הקהילה
הישראלית בברלין כחלק מקבוצה המוגדרת כאנשי שמאל קיצוני
בשל התנגדותם לקיומה של מדינת ישראל כמדינה ציונית. קבוצה
זו זכתה לחשיפה משמעותית הן בספר והן בפוסטים שכתבתי עליהם
בפייסבוק. לדוגמה, פוסט, המופיע גם בספר, על השתתפות חלק
מחברי הקבוצה בהפגנה שנערכה במסגרת כנס אהדה ליהודים בח־
סות ממשלת גרמניה, שיצא נגד ביטויי אנטישמיות שצצו במדינה
בעקבות מבצע "צוק איתן" ב– 2014 . הפוסט שכותרתו "מה הסיפור
שלהם?" לווה בתמונה [ראו למטה] המציגה את אילני נושא שלט שעליו נכתב:
"אזהרה: ציונות אינה אלטרנטיבה בטוחה לאנטישמיות".
אילני ממקד את עיקר ביקורתו דווקא בתיאור קבוצת האוכלו־
סייה שאליה השתייך. הוא טוען שהבעיה בספרי מתחילה כשאני
"מגיע לשמאלנים הרדיקלים, שהם קבוצה משמעותית בברלין.
לאנשים אלה, ש'שוללים את קיומה של מדינת ישראל כמדינת
היהודים', הוא מתייחס כיצורים משונים הדורשים תשאול". אילני
כותב זאת בלי להזכיר את היותו חלק מקבוצת אוכלוסייה זו וכך
אינו עומד במבחן הגילוי הנאות.
ולגופה של הביקורת: אילני מביא כמה ציטוטים מהספר המצבי־
עים על "חפיפניקיות ישראלית". הוא כמובן אינו מציין שהציטוטים
נלקחו מפוסטים שכתבתי על חוויותי בברלין, פוסטים שכלל לא היו
חלק מהמחקר ושנוסחו בדרך כלל בסגנון הומוריסטי. הם הובלטו
בספר כפוסטים בלבד. לדוגמה, כשאילני מציין כי תירגמתי טקסט
מסוים באמצעות גוגל טרנסלייט כהמחשה לאותה "חפיפניקיות",
הוא אינו טורח לציין כי מדובר בארבע מלים בגרמנית שנועדו לש־
רת פוסט שכתבתי, ללא שום קשר לתהליך המחקרי. זו דוגמה מו־
בהקת להוצאה זדונית של דברים מהקשרם, וישנן דוגמאות נוספות.
מביקורתו של אילני משתמע כי החלטתי להסתובב קצת
בברלין, לערוך כמה ראיונות עם ישראלים החיים שם ועל סמך
זה לכתוב ספר המתיימר לנתח את התופעה. הוא לא טרח לציין
שהספר הושתת על מחקר שנערך במסגרת מוסד שמואל נאמן
לחקר מדיניות לאומית של הטכניון ולווה אקדמית על ידי שני
פרופסורים מומחים בתחומים שבהם עוסק הספר: הגירה ופני
החברה הישראלית. גם עובדת היותי חוקר אורח באוניברסיטת
הומבולדט נעדרה מהביקורת. עובדות אלה הוזכרו במבוא לספרי.
המבקר החרד לקוראיו מן הסתם לא רצה לקלוע אותם למצב של
דיסוננס קוגניטיבי.
בנוסף, הביקורת אינה כתובה כסקירה מקצועית, עניינית וחסרת
פניות, אלא נוטה לבקר את הכותב יותר מאשר את הכתוב. ביטויים
כמו "יכולתו של שטאובר להבחין בניואנסים מוגבלת מאוד, והוא
מטפל במורכבויות בעדינות של מתאגרף" או "'ישראלים בברלין'
מראה כי למחברו אין כלים מתאימים לאפיין ולתאר את התופעה 
שבה עסק", שבשניהם לא מוסברת הכוונה, מחזקים את ניחוח 
חוסר היושרה שאופף את הסקירה כולה.