אומר לי עידן, נדל"ניסט צעיר שבא לעשות פה כסף:
"בתקופה הראשונה, כשהגעתי לפה, הייתי יושב בבית קפה ואומר לעצמי 'איזה מטומטמים אלה. עד שניגשים אליך, עד שמביאים את ההזמנה, עד שמביאים חשבון...' אם אני המנהל פה, באותו הזמן רצים אצלי שלושה סבבי לקוחות על השולחן הזה.
בארץ, כשעבדתי בבארים למדתי לתקתק. ברגע שביקשת חשבון מה שאתה רוצה זה ללכת. אם אני מעכב אותך זה משאיר לך טעם מעצבן. כאן זה לא ככה. אנשים לא רצים אחרי הזנב של עצמם. הם יושבים בכיף. סיימו לעבוד בחמש, שמו את האופניים פה על העמוד, יושבים, שותים קפה, אוכלים עוגה, פוגשים חברים."
הוא לוקח אוויר וממשיך:
"לקח לי כמה שבועות להבין שמי שבאמת מטומטמים זה אנחנו. כל הזמן רצים, כל הזמן רוצים להספיק, להשיג עוד. בשביל מה? תהנה מהחיים. מה קרה, מה יש למהר, מי רודף אחריך?"
