אני דווקא חושב שאובמה עשה החלטה נכונה,
ואני בוחן את זה לא אידיאולוגית אלא מבחינה של מנהיגות ניהולית.
קודם כל הוא עמד יפה בלחצים לפעול אפילו
במחיר תדמיתו
זו מנהיגות.
מנהיגות זה לא לעשות מה שנראה טוב אלא
מה שנכון.
לו היה מאשר את התקפה המוגבלת הייתה זו
נעשית כדי להמחיש את חוסר שביעות הרצון מהשימוש בנשק כימי. חוסר שביעות רצון זה
כבר הובע בנחרצות, ללא כחל ושרק. עוד כמה טילי שיוט היו רק ביטוי של
"שופוני".
אובמה לא הלך כמו עיוור אחר הכיוון אותו
צפו רבים. הוא התאים עצמו למצב המשתנה. למשל,
להתנגדות הסינית-רוסית הצטרפה במפתיע התנגדות הבריטים. זה כלום? לא להתחשב
בזה?
זו מנהיגות.
מנהיגות זה להיות מעשי ולדעת לשנות
כיוון למרות שזה קשה יותר.
אובמה גם התגלה כממזר פוליטי בהליכתו
לקונגרס. הוא דוחה את התגובה הצבאית (שממילא הוא לא נלהב ממנה), מצרף שותפים שאם
יתנגדו הם "יחזיקו אותו" ואם יתמכו אז הוא זכה ברוח גבית משמעותית.
זו מנהיגות.
מנהיגות זו גם היכולת לתחבל. מאודיסאוס
ועד בן גוריון.
אז אובמה מצטייר כהססן, מצוין. הססנות
במקרים מעורפלים כמו אלו היא לא בהכרח חולשה, אלא רצון לבחון היטב את היתרונות
והחסרונות בתנאים משתנים.
קל מאד לקבל החלטה מהירה,
"גברית" משהו ואחר כך להתפלל שיתגלה כי ההימור היה נכון.
זה מה אני חושב
שוקי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה