יום שלישי, 18 במרץ 2014

...למה פוליטיקאי לא צריך להיות נשיא המדינה...


פוליטיקאי לא צריך היות נשיא, כי פוליטיקאים מתבוססים מדי יום במי האפסיים של העשייה הפוליטית. הם מקמבנים, הם מתחמנים, הם אומרים חצאי אמיתות, הם עושים דילים מלוכלכים ונחשפים לעיתים מזומנות במלוא עליבותם. הייתי רוצה שנממן נשיא שתדמיתו הציבורית נעלה מכל אלו. אחד שמייצג את היפה שבמדינה ומשדר ממלכתיות.
וגם, מועמד לנשיאות לא צריך לעשות קמפיין, זה לא מכובד. עליו רק להציג את מועמדותו ושהבוחרים ישפטו את מכלול העשייה הציבורית שלו...
ומי שצריך לבחור אותו זה בכלל העם, לא הכנסת, נשיא הוא לא תפקיד פוליטי.
זה מה אני חושב.
שוקי

יום ראשון, 9 במרץ 2014

לפום צערא אג-רע*, או, מה חושב האלטר על החלטת שר התקשורת



"עולם מטומטם," אומר לי האלטר אגו שלי.
"מה הפעם?", אני שואל אותו.
הוא: "הרי אם שר התקשורת מסכים עם כך שהאגרה היא מס רע, אז למה הוא לא מבטל אותו מיידית אלא רק בעוד שנה?"
אני: "כי בינתיים צריך לממן את רשות השידור, הרי אי אפשר לעשות מהפך תוך יום."
הוא: "בסדר, אני מתאר לעצמי שזה השיקול, ובכל זאת זו החלטה רעה כי מכפיפים שיקול עקרוני ערכי בפני שיקול פרגמטי."
אני: "אז מה ציפית שייעשו?"
"שיממנו ממקור אחר," כך הוא, "האוצר הכריז שיש רזרבות. לא יתכן שיגידו לציבור במסיבת עתונאים מתוקשרת שיש מס רע ולא צודק, ושצריך להמשיך ולשלם אותו במשך שנה שלמה. זה חותר תחת יסודות של מימשל תקין."
"עד כדי כך?" אני מניף גבות.
"אלא מה," משיב הוא, "במדינה מתוקנת אזרחים צריכים להאמין שלגזרות המימשל יש הצדקה. אפילו ברוסיה מחפשים הצדקות להחלטות תמוהות כמו הפלישה לחצי האי קרים או מאסרן של נערות הפוסי-ריוט, ופה אצלנו מודים שמשהו לא תקין וממשיכים לעשות אותו רק כי רוצים לשמור על הרזרבות. הלו!, הרי בדיוק בשביל מצבים כאלו יש רזרבות.

(*"לפום צערא אגרא" – ארמית: לפי הצער, השכר)

שוקי