"מדי פעם הייתי מקבל הצעות עבודה מחו"ל," אומר לי מ', ישראלי בכיר בחברת הייטק מקומית, "אבל זה לא היה רלוונטי מבחינתנו. יום אחד אני מספר למ' (אשתו) ששוב פנו אליי ושכרגיל אמרתי 'לא', ואז פתאום היא שואלת אותי: 'למה אמרת להם 'לא?'. עניתי לה: 'לא ידעתי שאנחנו רוצים לנסוע'.
מקץ חודשים ספורים נחת הזוג וצאצאיו הרכים בברלין.
* * *
בשנות התשעים עלה ב' מרוסיה לישראל ממניעים ציוניים טהורים. בתחילת שנות האלפיים הגיע לברלין כעובד משלחת הרכש של משרד הביטחון ובה פגש את אשתו לעתיד, יהודיה מקומית. עם תום תקופת העסקתו בשירות המדינה החליט להישאר בברלין ולגדל בה את ילדיו.
אבל רק רגע, מה עם הציונות?
"היא אצלי בלב," הוא אומר לי, "בישראל אני מרגיש כמו דג במים. אבל כשאתה מסתכל מהזווית של המשפחה, שאתה כבר כאן ואשתך מתנגדת לעלות, אז צריך לבחור. אם אשתי הייתה אומרת: 'לא משנה לי איפה לגור', חד משמעית הייתי חוזר לישראל. אני עדיין אומר לחברים שלי שבאיזה שהוא שלב נחייה בארץ."
בינתיים הם כאן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה