ביקשו ממני להנחות פאנל על העבודה המאורגנת בישראל במסגרת כנס של ועדים. הסכמתי.
שמתי ז'קט והגעתי לביתן 10 בגני התערוכה. לפני עלתה שלי יחימוביץ שחזרה על עמדותיה
המוכרות ועל זה שוועדי עובדים חשובים למשק. היא ביקשה מהקהל שיהיו אתה בקשר. אחריה
עלה ירון זליכה שבעיקר חזר על דברים שאמר ב"מגש הכסף" והוסיף מילים על
הייצוג שלו את ועד העובדים של עובדי מגה. באופן תמוה חזר ואמר "אנחנו" ו"אנחנו"
כאילו שהוא עובד מגה. הוא גם חזר והדגיש שהוא יועץ לעוד וועדים במשק כדי שגם
הסתומים שבקהל יבינו את הרמז.
אחר כך עליתי אני יחד עם עוד ארבעה ראשי ועדים, שני פרופסורים ודוקטור אחד. הכלכלן
פרופסור יוסי זעירא הציג את אי-השוויון ההולך וגדל בארץ. ד"ר איציק ספורטא
סקר את הסיבות הארגוניות לכך. ראשי הוועדים הדגישו את חשיבות הסולידריות בין
הוועדים. חנוך ליבנה מהבנק הבינלאומי סיפר שהפגין למען ועדים אחרים כמו זה החדש
שהוקם בכלל ביטוח (נציגו, רוני רז, ישב אף הוא בדיון). מיקו צרפתי מחברת חשמל
התלונן על כך שהוועד שלהם חזק מדיי ולכן הם לא יכולים להפעיל כוח כי לכל פעולה
שלהם יש אפקט של פצצת אטום. פרופסור מוטי מירוני הציע לעשות שימוש בתהליכי גישור
ופישור והתבאס כשראשי הוועדים בדיון, כמו ארמנד לנקרי ממפעלי ים המלח, נפנפו אותו
בטענה שכלי זה משמש בין השאר לצורך סחבת מטעם ההנהלה. אני אמרתי בהקשר זה שהאג'נדה
הפוליטית של הוועדים מונעת מהם לרצות ללכת למנגנוני הסדר ופשרה ללא מאבק כי לתחושתם
זה מחליש את תדמיתם העוצמתית. אמרתי עוד דברים אבל מטעמי צניעות לא אביא אותם כאן.
בתחילת השבוע נערך כנס של איגוד האינטרנט על שיימינג עיסקי ברשת. הכנס נערך באוניברסיטת בר-אילן ודיקן הפקולטה למשפטים, שנשא דברי ברכה, אמר שצריך למצוא איזון בין חופש הביטוי לחופש השיסוי. מנכ"ל איגוד האינטרנט אמר שלתאגידים אמנם אין זכות לפרטיות אבל לאנשים שעובדים בהם יש ויש. הוא הביא לדוגמה את המקרה של אריאל רוניס, מנהל לישכת האוכלוסין ששם קץ לחייו בגלל שיימינג. אחר כך היו שני פאנלים. את הפאנל הראשון הנחתה העיתונאית ליאת רון מגלובס שהשתלטה על הדיון עד שהמארגנים העבירו לה פתק שתירגע (שיימינג?). בזמן שנותר לאחרים הם אמרו בין השאר את הדברים התבוניים הבאים: היועץ הפוליטי רונן צור אמר ששיימינג הוא בעצם ביקורת בלשון בוטה ולכן צריך להיזהר מלהשתמש בה כדי לנטרל ביקורת. מנהל חברת "הדקה ה-90" שחר תורג'מן אמר שכיום אנשים מודעים ליכולת לתעד את מעשיהם ברשת ולכן הם מתנהגים "יפה" יותר. הוא יצא חוצץ נגד האנונימיות של המשמיצים וטען כי במצבים מסוימים אדם צריך לדעת שזהותו תיחשף. מומחה הרשת ירון פרוסט אמר ששיימינג הוא השטחה של סיטואציה שהיא בדרך כלל יותר מורכבת כי אף אחד לא באמת רוצה לפגוע בלקוחות שלו.
את הפאנל השני הנחתה ד"ר ענת פלג מהמרכז לתקשורת ומשפט באוניברסיטת בר-אילן שדווקא נתנה לפאנליסטים לדבר, אבל הללו לא עסקו בשיימינג עיסקי ברשת אלא בעיקר בביקורת עתונות שזה כאילו שיימינג של המבוקר, אבל לא באמת. מה שכן שיימינג הוא הביקורת ברשת המוטחת במבקר. העיתונאים של "הארץ" מיכאל הנדלזלץ ורוגל אלפר, מבקרי תיאטרון וטלוויזיה בהתאמה, סיפרו על ההשמצות שהן מנת חלקם כמבקרים מושחזים. רני רהב, יחצ"ן רב מוניטין ודמות משויימת למהדרין, צבע את הדיון בגווניו הייחודיים.
אני חושב שערבבו בין כמה סוגים של שיימינג. למשל, צריך להבחין בין ביקורת עניינית, גם אם בוטה, לבין ביקורת לגופו של אדם; ובין ביקורת של דמות ציבורית לביקורת של מי שאינו כזה. בקיצור שיימינג זה לא משהו חד ממדי ולכן ערב העיון חסר את המומחה שיציג וינתח את הסיווגים המתבקשים. בשורה התחתונה היה מעניין.
