שכר בכירי לאומי - לא די להשוות, חשוב גם עם מי משווים...

רקפת רוסק-עמינח אומרת היום לערוץ 2 כי שכר הבכירים בבנק לאומי הוא צנוע יחסית למה שמקובל במערכת הבנקאית. זאת, כתגובה על הכעס שהתעורר בגלל הרצון להעניק בונוסים נדיבים לבכירי הבנק. אבל כל מערכת השכר של בכירי הבנקים מעוותת ולכן ההשוואה כזו אינה רלוונטית. למה, למשל, לא להשוות לשכר של מנהלים במפעלי תעשייה המתחרים בחו"ל? ההשוואה שעושה רוסק-עמינח היא פופוליסטית, ואפילו צינית. השוואה המניחה שרוב הציבור (כולל העיתונאים להם אמרה את הדברים) לא באמת מבין עניין ולכן השוואה עם בנקים אחרים תניח את דעתו. שוקי www.shukistauber.co.il פייסבוק: www.facebook.com/1ShukiStauber

להרים את הקול

"טיעון חלש, להרים את הקול..."

"תגיד לי, מה יש להם אלה?" שואל אותי האלטר אגו שלי.

"מי אלה?", אני שואל אותו בחזרה.

"הפרסומות ברדיו," אומר הוא. "מה הם צורחים כל הזמן. אי אפשר להסביר באופן פשוט וענייני למה המוצר, או השירות, שהם מפרסמים טובים ועונים על הצרכים שלנו?"

"זה דווקא אפשרי," אני משיב לו, "ואפילו יש גם כמה פרסומות כאלו. אבל חלק ניכר מהם פועל לפי 'עקרון משה סנה'".

"משה סנה?", הוא מניף גבות.

"משה סנה," כך אני, "מהפרלמנטרים המוכשרים ביותר שידעה המדינה בשנותיה הראשונות. מתהלך אודותיו סיפור ידוע ולפיו מצאו טיוטת נאום שלו, ושם היה כתוב בסוגריים ליד אחד הטיעונים: "טיעון חלש, להרים את הקול".

"הבננננתי," מניף האלטר סנטרו אל על, "משווקי המוצר או השירות הצעקני יודעים שאין להם ביד משהו 'מי יודע מה?', אז הם מזייפים התלהבות.

אני מניע מולו את ראשי תוך כיווץ השפתיים, כאות הערכה למהירות תפיסתו.

שוקי 

פייסבוק

בין הדין לעבודה פוסק גם לטובת המעסיקים...

מעסיקים רבים מתלוננים כי בתי הדין לעבודה נוטים לפסוק לטובת העובדים. נכון, במקרים גבוליים, אבל כשהמעסיק צודק פוסקים לטובתו.

מאמר שלי, הכולל דוגמאות, בדה מרקר - למעבר לחצו כאן

שוקי
www.shukistauber.co.il

על חיפצון האישה, חזיות והחום של אוגוסט....

"אני מתפלא עליך", אומר לי האלטר אגו שלי.

"עלי?!", אני מתפלא על התפלאותו.

"כן, עליך", מדגיש הוא. "בימים האחרונים יש שיח ער על נושא שאמור לעניין אותך ממגוון זוויות ואתה... כלום. דג במים... אף מילה."

אני מביט בו קמוט מצח.

"עיתון 'הארץ' מעניין אותך?" שואל הוא.

"מעניין", אני משיב.

"על שיווק ומיתוג כתבת ספר?"

"כתבתי", אני לא מכחיש.

"בשוויון מגדרי וכבוד האישה תמכת פעם אחר פעם?"

"תמכתי", אני מודה.

"ובסקס, נדמה לי, אתה עדיין מתעניין."

"מדי פעם", אני מצטנע.

"אז איך לא התייחסת לפרסומת של 'הארץ'?

"אין לי הסבר", אני משיב, מהורהר. "התעסקתי בהגהות ובקידום של 'דרושים'."

הוא מביט בי בבוז עמוק למספר שניות ואז שואל בטון צונן: "יש לך עמדה בנושא, או שכל כולך בתוך מבחני מיון, לוחות דרושים והעסקה של אוכלוסיות מודרות?"

"בבבבב...בטח יש לי", אני מתנער לפתע, "בבב...בוודאי. בטח. איך לא הגבתי?, ממש..."

"נו בסדר", מאיץ בי הוא. "גש לעניין."

"קודם כל, הרעיון דווקא נחמד", כך אני. "שתיים, ביצוע סתמי, רואים שהמבצעים לא שחקנים; ואם כן, הם בתחילת דרכם. שלוש, הבחורה דווקא יפה."

"והגבר?", שואל האלטר.

"אני לא עוסק בזה", אני משיב כפוליטיקאי מיומן וממשיך: "ארבע, החזייה מיותרת. אם אתה עושה סרט מגניב אז תעשה אותו כמו שצריך. בעזרת זוויות צילום נכונות אפשר היה למנוע הצצה בוטה בחזה, כדי לרצות את הרגולטור, או טהרן כזה או אחר."

"מסתלבט, אה?", נועץ בי האלטר מבט חודר.

"מה?", אני מיתמם.

"הרי ברור לך שלא שאלתי את דעתך על ההיבט הפילמוגרפי, אלא על הוויכוח על חיפצון האישה."

"אה, זה", כך אני. "תלוי בזווית ההסתכלות של הצופה. אם מסתכלים על זה מזווית של הומור, אפילו הוא עצי משהו, אז זה בסדר גמור - הרי לא מתכוונים ברצינות. אבל אם מסתכלים על זה מההיבט העקרוני, המחמיר, עגול המישקף, אז באמת זה חסר טעם. אני יכול להבין כל אחת משתי הגישות."

"ולך אין עמדה משלך?", שואל הוא.

"כשיש אופציה לבחור בחלופת ההומור", אני משיב לו, "אני נוטה ללכת עליה".

"אז לדעתך הרעש מוגזם?", מוודא הוא.

"כן", אני מאשר, "מוגזם. חם, אוגוסט. בנורווגיה כנראה היו לוקחים את זה קל יותר... שם גם לא היו משאירים את החזייה...נראה לי..."

שוקי

   

הפטריוטיזם כמקלטו של הנבל...

לא הויכוח שבין שוללי שחרור האסירים הפלסטינים לבין המחייבים אותו מעסיק אותי, אלא השאלה איזה מן בן אדם הוא זה שניגש לקשיש תמים שקורא בשלווה ספר על ספסל ברחוב והורג אותו במכות גרזן או בסכין? מי זה המסוגל, ולא משנה תחת איזו אידיאולוגיה, לרצוח אדם אחר שלא גרם לו כל נזק, ומעולם לא הכיר אותו?

בעיניי אלו לא פטריוטים הראויים להוקרת עמם, אלא רוצחים סדיסטיים שמצאו דרך לתת צידוק לאכזריות הרצחנית שפיעמה בקרבם.

אני עוד איכשהו יכול להבין אדם שבחמת זעם עשוי להרוג אדם אחר שפגע בו, אבל אין לי שום יכולת להבין מי שרוצח אדם שליו שרק במקרה נקרה על דרכו...

אדם הגון לא היה חוגג את שחרורו של אסיר כזה ואת חזרתו הביתה, קרוב אליו ככל שיהיה, אלא היה מצניע זאת ככל האפשר... הבושה, אתם יודעים...

שוקי

www.shukistauber.co.il

יש כסף על הריצפה, לא תרים?...

אתמול פורסם כי במהלך שש השנים האחרונות משכו עורכי הדין, מפרקי חברת הבנייה "חפציבה", בראשות המפרק עו"ד יצחק מולכו, כ-20 מיליון ₪ כשכר טירחתם (וזה עוד לא הסוף). "זה המון עבודה", טענו הם. ובכל זאת זה סכום מטורף ולא צודק לפי כל אמת מידה.

הבעיה שבפירוקים רבים יש כסף על הריצפה והמפרק נמצא שם בשביל להתכופף ולהרים.

בפירוקים רבים יש משקל מהותי בין האינטגריטי של המפרק ובין ההחלטה על כמות הכסף שימשוך כהוצאות. והפיתוי גדול, כי השיטה דפוקה.

מי מפקח על כמות השעות, וחשוב מכך: מי לכפינו יתקע שהעבודה שנעשתה באותן שעות היא אמנם עבודה איכותית ולא עבודה מיותרת?

רק צדיקים גמורים לא יתפתו למשוך יותר כסף ממה שמגיע להם, וגם זה לא בטוח. כי גם צדיק, בעיקר ישראלי, לא רוצה להרגיש פראייר: כולם לוקחים, ועוד בחסות בית משפט, מה, הוא לא ייקח?

שוקי

www.shukistauber.co.il

על שכר, רווחה ומשפט עבודה – רשמים מכנס HRUS

השבוע השתתפתי בשלושת הכנסים שערכה סימולטנית באותו מיתחם חברת HRUS. בכל אולם נערך כנס באחד מעולמות התוכן של משאבי אנוש. בהפסקות שתוזמנו לאותן שעות התכנסו המשתתפים במבואה המרכזית, פגשו חברים ועמיתים, שתו ואכלו והסתובבו בין ביתני המציגים.

ביקרתי בשלושת הכנסים - תפריט טעימות:

כנס שכר והטבות

בריטליקס, חברת תוכנה גדולה, עלה צורך ביצירת מערכת תיגמול מדורגת ומסודרת. עד לאותה עת הקביעה של רמת התיגמול של העובדים נעשתה בדרך חצי ספונטנית. מטבע הדברים מצב כזה מזמין מהומה ניהולית שמקורה חוסר קשר ממשי בין תמורה ותרומה. שוועת מנהלי היחידות היא שהביאה את המערכת להתעשת ולעשות מעשה.

אסף ארנרייך, עד לאחרונה מנהל שכר ותגמולים של החברה, סיפר כי כאשר החל הפרויקט היו בחברה 230 תפקידים שונים. אחרי שעשו סדר נותרו 60. "זה לא מספר קשיח", אמר למשתתפי הכנס, "עדיין יש גמישות ואפשר להגדיר תפקידים חדשים לפי הצורך, אבל אלו מוגדרים  כמקרים חריגים המחייבים קבלת אישורים מתאימים."

דילמה שהעלתה מיכל לוין, מנהלת שכר והטבות ב"נייס" ישראל: בחברה יש מבנה בונוס תלת-רובדי – אישי, מחלקתי וכלל ארגוני. כעת, נניח שיש עובד שביצועים ממש לא טובים. זה שהוא לא ראוי לבונוס אישי זה ברור, גם לו. אבל האם הוא זכאי לבונוס המחלקתי והארגוני? מן הסתם כן. אבל מצד שני, זה לא צודק שעובד שביצועיו ירודים יזכה בבונוס. לכן צריך לאפשר למנהל גמישות כדי לטפל כראוי במקרים חריגים כמו זה.

כנס רווחה ארגונית

זהר דרור, מנהלת אחריות חברתית ב"דרך ארץ", החברה שמפעילה את כביש 6, סיפרה למשתתפי הכנס כי בשנים האחרונות הולכת וגוברת התופעה (לא רק בחברה, אלא בכלל, במשק) בה "רווחת המסיבות" והאירועים הגרנדיוזיים (שאפיינה את תחילת שנות האלפיים) פינתה את מקומה לפעילות רווחה שיש בה יותר ערכים, של אחריות חברתית. אחת ממאפייניה של פעילות רווחה זו היא התנדבות עובדים.

בשנה האחרונה התנדבו 120 עובדים מתוך 430 עובדים של החברה. לא כולם מתנדבים סדרתיים, יש כאלו שהתנדבו גם חד-פעמית.

"זו משימה לא פשוטה להניע עובדים להתנדב", אמרה זהר דרור, "כי לעיתים נוצרות סתירות פנימיות. למשל, ההנהלה הבכירה קובעת מדיניות שמעודדת התנדבות של עובדים, ומצד שני, משום שההתנדבות היא בדרך כלל על חשבון זמן העבודה, היא עשויה לפגוע בתפוקות של העובדים המתנדבים".

אנסח זאת אני בלשון ישירה יותר: קובעת ההנהלה שיינתן לעובדים עידוד להתנדב כי משמעות הדבר היא שיפור מוניטין החברה ואפילו חיזוק ההזדהות של העובד עם החברה (התומכת בהתנדבותו), ובשטח מנהל היחידה, הלחוץ תמידית לסיים משימות, אומר בליבו (או לא רק בליבו, כי הוא ישראלי): "שוב פעם אני צריך לוותר על עובד שייצא לי להתנדב, כאשר יש לנו לחץ עבודה שחבל על הזמן. וואלה, מנותקים אלה שם למעלה."

כנס דיני עבודה

עורכת הדין מוריה תם-הרשושנים (ממשרד "הרצוג, פוקס, נאמן ושות'") דיברה על דיני עבודה בעידן הדיגיטלי. היא אמרה למשתתפי הכנס כי המרחב הדיגיטלי, המאפשר לגרום נזק רב בלחיצת כפתור ויוצר נגישות גבוהה למידע רב, העצים בעיות קיימות. למשל, בתחומים כמו קביעת גבולות חופש הביטוי או הגנה על פרטיות.

מוריה תם-הרשושנים גילתה למשתתפי הכנס כי אם מעסיק נכנס לתיבת הדוא"ל של העובד ללא רשותו וכך גילה שהעובד עשה מעשים שלא ייעשו שפגעו בחברה, לא רק שלא יוכל לעשות שימוש בחומר המרשיע, אלא שהוא עשוי אף להיחשף לתביעה על חדירה לפרטיות.

כדי להתמודד עם הבעיות שהועצמו צריך לעשות סדר. למשל, לקבוע כללי התנהגות מחייבים. כאשר העובד יודע מה הם גבולות האסור והמותר ניתן לדרוש ממנו לפעול על פי כללים אלו. למשל, האם מותר להכניס דיסק-און-קיי למחשב של החברה, מה ניתן להעביר בדוא"ל של החברה ומה בדוא"ל הפרטי, מה הם הכללים להעברת מידע בדוא"ל. ועוד.

עם התפתחותן המהירה של הרשתות החברתיות עולות בעיות חדשות כמו השאלה עד כמה אחראי המעסיק להתבטאויות של עובדיו ברשתות חברתיות. או, עד כמה התבטאות כזו, שאינה מוצאת חן בעיני המעסיק, היא עילה לסנקציות כלפי העובד ואפילו פיטורין.

לכן רצוי, אמרה עו"ד מוריה תם-הרשושנים, גם לקבוע מדיניות של שימוש ברשתות חברתיות. למשל, עד כמה עובד רשאי להתבטא ברשת כעובד החברה, או מה מותר ומה אסור בכל נוגע לחברויות רשתיות של עובדי החברה עם לקוחות החברה.

שוקי
www.shukistauber.co.il