"אני מתפלא עליך", אומר לי
האלטר אגו שלי.
"עלי?!", אני מתפלא על
התפלאותו.
"כן, עליך", מדגיש הוא. "בימים
האחרונים יש שיח ער על נושא שאמור לעניין אותך ממגוון זוויות ואתה... כלום. דג
במים... אף מילה."
אני מביט בו קמוט מצח.
"עיתון 'הארץ' מעניין אותך?"
שואל הוא.
"מעניין", אני משיב.
"על שיווק ומיתוג כתבת ספר?"
"כתבתי", אני לא מכחיש.
"בשוויון מגדרי וכבוד האישה תמכת
פעם אחר פעם?"
"תמכתי", אני מודה.
"ובסקס, נדמה לי, אתה עדיין
מתעניין."
"מדי פעם", אני מצטנע.
"אז איך לא התייחסת לפרסומת של 'הארץ'?
"אין לי הסבר", אני משיב, מהורהר.
"התעסקתי בהגהות ובקידום של 'דרושים'."
הוא מביט בי בבוז עמוק למספר שניות ואז
שואל בטון צונן: "יש לך עמדה בנושא, או שכל כולך בתוך מבחני מיון, לוחות
דרושים והעסקה של אוכלוסיות מודרות?"
"בבבבב...בטח יש לי", אני
מתנער לפתע, "בבב...בוודאי. בטח. איך לא הגבתי?, ממש..."
"נו בסדר", מאיץ בי הוא. "גש
לעניין."
"קודם כל, הרעיון דווקא נחמד",
כך אני. "שתיים, ביצוע סתמי, רואים שהמבצעים לא שחקנים; ואם כן, הם בתחילת
דרכם. שלוש, הבחורה דווקא יפה."
"והגבר?", שואל האלטר.
"אני לא עוסק בזה", אני משיב
כפוליטיקאי מיומן וממשיך: "ארבע, החזייה מיותרת. אם אתה עושה סרט מגניב אז
תעשה אותו כמו שצריך. בעזרת זוויות צילום נכונות אפשר היה למנוע הצצה בוטה בחזה,
כדי לרצות את הרגולטור, או טהרן כזה או אחר."
"מסתלבט, אה?", נועץ בי האלטר
מבט חודר.
"מה?", אני מיתמם.
"הרי ברור לך שלא שאלתי את דעתך על
ההיבט הפילמוגרפי, אלא על הוויכוח על חיפצון האישה."
"אה, זה", כך אני. "תלוי
בזווית ההסתכלות של הצופה. אם מסתכלים על זה מזווית של הומור, אפילו הוא עצי משהו,
אז זה בסדר גמור - הרי לא מתכוונים ברצינות. אבל אם מסתכלים על זה מההיבט העקרוני,
המחמיר, עגול המישקף, אז באמת זה חסר טעם. אני יכול להבין כל אחת משתי הגישות."
"ולך אין עמדה משלך?", שואל
הוא.
"כשיש אופציה לבחור בחלופת ההומור",
אני משיב לו, "אני נוטה ללכת עליה".
"אז לדעתך הרעש מוגזם?",
מוודא הוא.
"כן", אני מאשר, "מוגזם.
חם, אוגוסט. בנורווגיה כנראה היו לוקחים את זה קל יותר... שם גם לא היו משאירים את
החזייה...נראה לי..."
שוקי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה