אני מנסה לשים עצמי בנעלי צעיר גרמני ממוצע בן הימים הללו.
הוא נולד בסביבה שנואה ואכולת אשמה. הוא נושא על כתפיו את משא אבותיו. יחסיו עמם מורכבים. הם צריכים להוכיח לו שלא פשעו. חינוכו במערב גרמניה עוצב על רקע פשעי העבר הקרוב, הסבירו לו שהוא בן לאומה מאד תרבותית שהפכה לרצחנית. הוא משלים עם העובדה שאת נפגעי העבר יש לפצות, אולי גם את ילדיהם. אבל מה רוצה ממנו הדור השלישי? ועד מתי זה ימשך?
על הדרך הוא צריך לקלוט את אחיו המזרח גרמנים ויחד עמם עוד המון מהגרים, כי האומה זקוקה לכוח עבודה וגם, עדיין, ללגיטימציה מוסרית.
בסוף ימאס להם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה