יומן מסע: בנפתולי שיתוף ההמון - פרק ב'

[חוויות ותובנות מהניסיון ליצור ספר בשיתוף הקוראים.] פרק ב' - אני מגלה פלטפורמה שמתאימה לי ככפפה ליד. 6 – לקיים הבטחה או להפסיד עוד כסף? עכשיו צצה לה בעיה נוספת: בגב בעטיפה של "START" מוצהר שזהו חלקו הראשון של הסיפור. מה עם החלק השני, עם "UP"? חלקו אמנם כבר כתוב, אבל לשרוף שוב עשרות אלפי שקלים? זה לא הגיוני, יש גבול. מצד שני, הבטחתי, יצרתי ציפייה. לפחות בעיני עצמי אני אדם רציני. אם הבטחתי חלק ב' צריך להיות חלק ב'. אנשים לא נרדמים בלילה מהסקרנות מה קרה עם יוני. יש לי אחריות. דילמה. 7 – על פשפשים ונמרים ואז הגיע הפרויקט של עוזי וייל, שמכר את ספרו בדרך זו. פתאום ראיתי את האור – גיליתי שיש פלטפורמה מקומית למימון המונים, אתר בשם "הד-סטארט". רגע, לא נולדתי אתמול, עוזי וייל אני לא. האיש מפורסם; עוד מימי "השער האחורי" של עיתון "העיר". יש לו אלפי עוקבים בפייסבוק. כל גיהוק שלו מייצר 400 לייקים בממוצע. איפה החשיפה שלו ואיפה שלי? פשפש מול דוברמן נאצל. כותב לקהלי נישה של מנהלים, שרק לאחרונה החל את דרכו בפייסבוק, מול אושיית כתיבה ציבורית ונמר רשת אימתני. 8 - כמו כפפה ליד מצד שני, אני אוהב את הרעיון. הרשת מאפשרת לדלג מעל מתווכים; ובעולם הספרות, בו פועלים שני שחקני תיווך מרכזיים – ההוצאות לאור וחנויות הספרים - זה דילוג נחשוני שמתאים לי כמו כפפה ליד. יצרתי קשר עם "הד-סטארט". הסבירו לי איך זה עובד. אמרו שהם לא מקבלים כל פרויקט, אלא רק כזה שהם מעריכים שיש לו סיכוי להצליח. אהבתי את הגישה של תשלום רק במקרה של הצלחה. גישה לא שגרתית בשוק הספרים הסוער. את הפרק הבא אקדיש לדיון בסוגיה זו. ואם יורשה לי... שוב הלינק שמציע לכם לקחת חלק בפרויקט ההפקה של "UP". http://www.headstart.co.il/project.aspx?id=2182 (אם לא הצטרפתם עדיין...) יום-יומיים ואני שוב אתכם סוף שבוע מהנה, ונינוח שוקי

יומן מסע: בנפתולי שיתוף ההמון - פרק א'

[במהלך החודש אחלוק עמכם חוויות ותובנות מהניסיון ליצור ספר בשיתוף הקוראים.] הרקע, או איך זה התחיל? 1 – מה הסיפור שלי? כבר מזמן ידעתי שיש שיטה כזו, מימון המונים; מה שלא ידעתי שיש בארץ פלטפורמה שמאפשרת את הדבר, גם לא התעניינתי בנושא. את רוב הספרים שלי הוצאתי לאור בעצמי. ספרי ניהול ועסקים שחלק מהם נוצר במסגרות מגוונות של שיתופי פעולה עם ארגונים. כך אני מצליח להתפרנס מכתיבה, לא דבר מובן מאליו לכותבים בעברית. כסף גדול? לא. איכות חיים? בהחלט כן. 2 – לכתוב ספר אחר, כי בא לי לפני כשנה החלטתי לכתוב ספר אחר, שיביע יכולות כתיבה אחרות, של חריזה ושעשועי מילים המשולבים עם תפיסת החיים והניסיון המקצועי שלי – מרקחת שתכלול גם תובנות מאוצר חוכמת העולם. שלד הסיפור הוא דרך התפתחותו האישית והמקצועית של אדם צעיר המגיע למעלת מנהל בכיר ומוערך. החלטתי לספרו בשני ספרים. הראשון, כמשתמע משמו, "START", יתאר את תחילת הדרך ואילו השני, גם הוא כמשתמע משמו "UP", יתאר את שלבי עלייתו במדרגות הקריירה. כל ספר יפנה לאוכלוסיה שונה, כך תכננתי. וכשיעמדו יחד על המדף יהיו ל-START UP, בשביל המגניבות. 3 – הצלחה מובטחת, אלא מה? לאחר שסיימתי לכתוב את "START" התקשרתי עם ידידי, המאייר המוכשר צבי פדלמן, ויחד גיבשנו את העטיפה ואת עשרות האיורים הצבעוניים המלווים את סיפורו של יוני. הנחתי ש-"START" יהיה סיפור הצלחה. ספר חביב שמיועד לקהל הרחב, וגם כזה שאוכל למכור אותו כספר מתנה לארגונים רבים שמנהליהם כבר נחשפו לספרים הקודמים. את מדיניות ההפצה בחנויות לא שיניתי - "START", כקודמיו, לא יימכר בהנחות ובמבצעים. 4 – מסתבר שהמחבר אהבל "START" הופק במחיר גבוה. תוצאת שילוב פורמט מיוחד עם כריכה קשה ואיורי צבע. לא הדאיג, שיעלה יותר. תמיד קבעתי רף גבוה של איכות הפקה. מקצועיות קודמת למסחריות. מה גם שאנשים המשלמים על ספר שאינו זול מחיר מלא זכאים לקבל את הטוב ביותר. אז נרוויח רק על המהדורה השנייה. לא נכביר מילים, לא הייתה טעות שיווקית שלא עשיתי. הסנדלר לא רק הלך יחף, אלא על קצות האצבעות. ביטחון עצמי מופרז? שאננות תמוהה? לאל פתרונים. מי שקרא את הספר נגנב עליו, רק שמספרם של אלו היה מועט יחסית. 5 – עוד על אהבליותו של המחבר למה לפרט רצף טעויות אם ניתן לסכם אותן במשפט אחד: לא מוכרים ספר מחורז ומאויר כמו ספר ניהול. כי אם מוכרים אותו כך, לא מוכרים. אז הייתי קצת עצוב אבל המשכתי הלאה, היו ספרים אחרים בקנה. למשל, ספר על הנדסת מערכות בשיתוף הטכניון. אתם מבינים את הנקודה? מחבר עם מיתוג מסוים (נראה לי שמהטכניון לא פנו אלי בשל יכולת החריזה) חושב שבקלי קלות יעשה סוויץ' כי בא לו לכתוב ספר קליל, והעם יבוא בהמוניו ויתנפל על המוצר החדש. הרי אם מישהו כזה היה בא להתייעץ אתי הייתי בוחן אותו בדאגה - על יחפנותו של הסנדלר הרי כבר דברנו. זהו, נראה לי מספיק להיום. רגע, עוד משהו. אמנם נקדים את המאוחר, אבל זה הלינק שמציע לכם לקחת חלק בפרויקט ההפקה של "UP". http://www.headstart.co.il/project.aspx?id=2182 איך הגעתי לכך? אתם כבר יכולים לנחש בעצמכם, או שתמתינו לפרק ב' – תנו לי יום, גג יומיים, ואני שוב אתכם. שוקי

האלטר מחליט לתמוך ביצירה ובהפקה של הספר "UP"....

"תגיד לי", אומר לי האלטר-אגו שלי, "מה ההתלהבות שאופפת אותך בימים האחרונים. לקחת משהו?" "צ'מע", אני אומר לו, "משנים את שוק הספרים בישראל. כותבים ומפיקים ספרים מבלי לקחת סיכון כלכלי". "את זה מאיפה הבאת?", הוא שואל אותי. "דרך שיתוף הקוראים", אני פוצח בהסבר. "מציג להם את הספר העתידי שלי – "UP" – המשכו של הספר "START" שמתאר בהומור, בחריזה ובאיורי צבע את תחילת הקריירה של בחור צעיר בשם יוני. "הנה", אני מצביע על מסך המחשב, "פה יש לך ת'פרק הראשון שלו: http://www.shukistauber.co.il/startdig1/ "'UP'"מתאר את המשך התפתחות הקריירה של יוני עד למעלת מנכ"ל. העלילה, בחרוזים ואיורים, משולבת בטיפים מועילים לניהול קריירה, ובאמרות מאוצר חכמת העולם." אני עוצר לרגע, בוחן את הבעת פניו. "תן גז", הוא מורה לי ביבושת. אני ממשיך: "לקוראים מוצע להשתתף ביצירה ובהפקה של "UP" כ'תומכים' במגוון דרכים, ובתנאים מפתים המפורטים בדף הפרויקט. כשמגיעים ליעד הגיוס הכספי, ניתן להפיק את הספר ולהעניק לכל תומך את מה שבחר." האלטר מניף גבות, כמכין עצמו לשאלה. "אם לא עמדנו ביעד הגיוס", אני מקדים אותו, "כלום לא קרה." "איך 'כלום'?", קורא האלטר, "מה עם אלה ששילמו, 'תמכו', או איך שאתה קורא לזה?" "מה פתאום שילמו?", אני עולה אוקטבה, "ה'תמיכה' ממומשת רק בתנאי שעמדנו ביעד הגיוס." "אבל למה בכלל שיטרחו לתמוך?", הוא סונט בי, "כולה ספר, אפשר לחשוב." "אז תחשוב", אני מאתגר אותו, "נסה לשים את עצמך במקומו של תומך פוטנציאלי". ניכר שנגעתי בנקודה הנכונה. האלטר חובב האתגרים מהרהר קלות ועולה לשידור: "בדרך זו", הוא אומר ובעיניו מבט מנצח, "הקוראים שולטים בשוק הספרים - הם מחליטים מה הם אוהבים, מבלי לעבור דרך המסננת הכפולה של המו"לים ושל החנויות, שבמקרים רבים מחייבות קנייה של ספרים נוספים." "ספר שצמח בפרויקט כזה", אני משחיל משפט, "גם לא בושה להביא מתנה". "שתיים", הוא מתעלם מהערתי, "הקוראים מאפשרים לסופרים לקבל תגמול הוגן עבור יצירתם. "שלוווש", מתפעם האלטר מתבונתו, "נוצרים שיתוף פעולה ותקשורת ישירה בין הסופר לבין קוראים, שגם מעורבים בתהליך היצירה וההפקה." "וארבע", הוא מסכם בחגיגיות, "במחיר ידידותי במיוחד התומך מקבל עד הבית ספרים שמוצאים חן בעיניו, ממהדורה מיוחדת, עם הקדשה אישית של המחבר הנכבד." "יפה", אני מחמיא לו, "וגם אין סיכון. כולם יכולים רק להרוויח." "שכנעתי את עצמי", מכריז האלטר תוך שהוא חותר למגע עם דף הפרויקט, "אני תומך. מה מספר האשראי שלך?" http://www.headstart.co.il/project.aspx?id=2182 שוקי

אנשים ללא פנים...

"אתה יודע מה מפריע לי בכל העניין הזה של נוחי דנקנר?", שואל אותי לפתע האלטר אגו שלי. "אין לי מושג", אני אומר לו, "אבל אשמח אם תשתף אותי." "זה שהציבור והתקשורת, וכל אלו, מתמקדים בעיקר בו, למרות שהאשמים העיקריים בכל הפרשה הם המוסדיים שמיהרו והשקיעו בחברות שלו מבלי לבחון באמת את מידת הסיכון." "זה לא ככה", אני מנסה לגונן על המוסדיים, "כן מזכירים את העוולות שלהם ו..." "כן נו", הוא משסע אותי בקוצר רוח, "אבל בקטנה. מחפשים את המטבע תחת הפנס ודנקנר שהיה באור הזרקורים סופג. ומה עם הדירקטורים המצ'וקמקים שלו שהרוויחו מיליונים ומכרו בתמורה את כבודם האישי והמקצועי. מישהו יודע מי הם?" "בטח", אני עונה לו, "הברנז'ה המקצועית". "את מי היא מעניינת", הוא נוחר בבוז, "אלה משכשכים באותה קלחת." "מה אתה רוצה שיקרה?", אני תוהה לעומתו. "שמע, אתה מעצבן", עוטה האלטר גוון ארגמני, "כל הזמן טוחן את המוח על שקיפות ועל אור השמש. כיום, בעידן האינטרנט ומלכתו הפייסבוק, צריכה להיות רשימה מסודרת שרצה ברשת ובה שמות כל הדירקטורים ומנהלי המוסדיים וועדות השקעה שקיבלו החלטות בלתי סבירות גם לזמנן." "בוא אתן לך דוגמה", הוא ממשיך תוך אחיזה בצווארוני. "ואז אולי תבין. כאשר אי.די.בי רכשה את ישראייר מגנדן כולם אמרו שזה לא בסדר?" "אמרו", אני מודה. "אז איפה רשימת הדירקטורים שאישרו את העיסקה ההזויה הזו?" הוא שואל, וממשיך: "כשאי.די.בי. קנתה את מעריב מבולע הפתקים הזה, נמרודי, ומהשלומיאל ההוא מההייטק, כולם הסכימו שזו עיסקה רעה?" "הס...הס...הסכימו", אני מגמגם בחשש (האלטר הזה הולך לסבך אותי עם כל העולם). "אז מי הם הדירקטורים שאישרו את העיסקה הזו? איפה לכל הרוחות פרוטוקול הישיבה בה התקבלה ההחלטה? אם יש בארץ עתונות כלכלית חוקרת, תופע זו מייד." הוא מתיישב על הספה בכבדות, מתנשף. כבר לא צעיר, האלטר, ואסור לו להתרגז. אני מניח רטייה לחה על מצחו הוירטואלי... מי באמת, אני מהרהר ביני לביני, היו הדירקטורים שאישרו את עיסקת מעריב ואת עיסקת ישראייר ואת...? הרי לא הכול דנקנר ודנקנר. שוקי קישור לאתר shukistauber.co.il: http://www.facebook.com/1ShukiStauber/app_190322544333196