"האמת", אומר לי האלטר אגו
שלי, "אני מתפלא על זהבה גלאון".
"מה היא עשתה?" אני מתעניין.
"תראה", הוא לוקח נשימה ארוכה,
"כל ההתלהמות הזאת על הטבות המס שהחברות הגדולות קיבלו. מה רוצים מהן? תפקידן
לדרוש הטבות ככל האפשר. החוק קובע שמטרתן להשיא רווח והן עושות את זה גם דרך תשלום
מיסים מופחתים. זה חוקי, לא?"
"חוקי", אני מאשר.
"לכן", הוא ממשיך, "אם למישהו
יש טענות שיפנה אותן לממשלה - תפקידה לבחון אם ההטבות ניתנו ברוחב לב מוגזם, או
תוך שמירה על איזונים סבירים."
"מסכים", אני משיב לו במנוד
ראש, "אבל מה זה קשור לזהבה גלאון?"
"זה קשור", הוא עונה, "כי
היא הצטרפה למקהלת הפוליטיקאים שגינו את התופעה. רובם הבינו את מה שהסברתי לך
קודם, נזהרו מלבקר את החברות העסקיות, ושפכו את זעמם בעיקר על הממשלה והאוצר. היא,
לעומתם, כיסחה גם את החברות.
"ואז...?", כך אני.
"פופוליזם מיותר", משיב הוא, "שלא
אמור לבוא מפי מנהיגה של מפלגה אליטיסטית, המתיימרת לשמור על ערכי מוסר וקודים של תרבות
שלטונית גבוהים יחסית".
שוקי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה