א' באה לביקור של שבוע. התגעגעה.
חפצה בעילום שמה ותמונתה. לא ביקשנו לברר אם מצניעות, ביישנות, או מחמת עינא בישא. יפה לה לאישה קורטוב של מסתורין.
בבוקר ירדה לסיבוב קצר בשכונה, שבה בפנים מכורכמות ודיווחה: "בכיתי קצת".
"מה קרה תמתי?"
"ראיתי את אבני הזיכרון הפזורים על המדרכות לצד הבתים היפים מהם נעקרו יהודים ונשלחו לאבדון. וגם כיום אין לנו מנוח, כאן כולם מסתובבים בשלוות ערב חג המולד ושם אנחנו בתוך ים של עוינות ושנאה."
הכנתי קפה, צרפתי פרוסה נאה של עוגה והוספתי דברי כיבושין.
נתרצתה ושבה לחייך.
אישה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה