ערב ששי. יומני החדשות מגלים שהתחלפו היוצרות: בישראל סערה חורפית בעיצומה, בצרפת מבצע חילוץ מסורבל של בני ערובה. בברלין, לעומת זאת, שקט אקלימית וטרוריסטית.
אני נע מזרחה, אל פאב בשכונת נויקלן, ערב מוזיקלי. הפאב הקטן הומה אדם.
משיל מעיל ושני סוודרים, מתמקם ליד הבר ומזמין משקה.
הברמן, מעין שותף מנהל, אומר לי משהו בגרמנית. לא מבין. עובר לספרדית. לא מבין. אומר באנגלית שבתפריט למטה כתוב שלמשקה ראשון צריך להוסיף עוד יורו (באמת נכתב שם בעפרון דהוי משהו בגרמנית) ומתחיל להסביר לי, כמו לזה שהזמין לפני, למה. אני אומר לו שאין בעיה ולא צריך הסבר.
זמרת חיננית מישראל מתייצבת ליד המיקרופון לצד נגן קונטרבס עתיר קוקו מדנמרק. הם פוצחים בקטעי ג'ז קלאסי, מצ'רלי פרקר ועד בכלל. יש גם שירים בעברית ובערבית, פיירוז לצד זלמן שניאור.
בהפסקה מי שרוצה לעשן יוצא החוצה. קופה מאולתרת (קנקן תה מכוסה בנייר המודבק על פתח הקנקן. באמצע הנייר, חריץ) עוברת בין הצופים שתורמים ברצון. במהלך ההופעה מי שרוצה לצאת או לחזור מהשירותים, או מהעישון, מחכה ששיר יסתיים ורק אז הוא יוצא או נכנס פנימה.
הכול ברגוע. בלי גרם של רשמיות, טקסיות או סדורים מוקדמים. מוזיקה טובה נטו.
אוהב את זה.
לאחר ההדרן ניתן אישור לעשן גם בפנים. אצבעות החלו לגלגל סיגריות, מציתות הבהבו.
נטלתי לגימה אחרונה, הנחתי הכוס על הבר, פלטתי "גרסיאס" מהיר ונסתי כל עוד נשימתי בי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה