מה ההתרגשות?

אני קורא את הכתבה של רותם שטרקמן בדה מרקר על דני נווה וכלל ביטוח. מציץ בתגובות ולא מבין ממה אנשים שבים ומתרגשים.

בואו נעשה סדר:

1. בעולמנו הלא מושלם אנשים רבים נוטים לדאוג לעצמם כמה שיותר, גם אם זה בא על חשבון אחרים. בטח אם האחרים הם ציבור רחב עלום שם ולא אדם מסוים שצריך לפעמים להסתכל לו בעיניים
2. משום שהעולם הפך ליותר ויותר מורכב, גם מערכות חברתיות ושלטוניות הפכו למורכבות מאד. הגודל ייצר חיץ טבעי בין האנשים שאמורים לשרת את הציבור לבין הציבור – למנוצל אין פנים ולא שם, ולכן גדל מאד הפוטנציאל ליצירת עוולות ותקלות חמורות
3. כיוון שכך הוקמו מערכות בקרה שנועדו למתן ולצמצם את השפעתה והיקפיה של תופעה אנושית זו. אלו לא מערכות מושלמות, וכל העת נעשים נסיונות לשפר אותן
4. ישראל, שהוקמה בצורה פרטצ'ית למדי (חלק מסוד קיסמה, ואפילו הצלחתה), לא השכילה עד היום לפתח מערכות בקרה ברמה הנדרשת ממדינה מערבית (די) מפותחת
5. וכך יש אלון חסן ודני נווה ודני דנקנר ואריה דרעי וצבי בר ועוד ועוד ועוד... וגם ימשיכו להיות - כי בנייה של מערכות בקרה טובות לוקחת הרבה זמן, משום שהיא גם קשורה לתרבות שלטונית ולמאבקי כוח
6. ולכן נקרא עוד הרבה כתבות כאלו, כי הביצה המקומית שוקקת דגים שמנמנים ממינים וזנים שונים. אז השבוע דגנו את דני נווה, בשבוע שעבר חגגנו את אירועי אלון חסן ובשבוע הבא, אם לא יהיה חם מדי, ימצא מישהו חדש. כל כך פשוט, רק צריך לזרוק חכה.

שוקי

http://www.shukistauber.co.il/

הרי זה בדיוק מה שגרם לו להשתין מהמקפצה

בראיון הקבורה שלו עם רינה מצליח בערוץ 2 התייחס אלון חסן בביטול לתחקיר על מעלליו בנמל אשדוד ואמר כדברים האלה: "שום דבר חדש. זה כבר פורסם לפני שנתיים בעיתון שאף אחד לא קורא (כוונתו הייתה לעיתון "הארץ", לתחקיר משנת 2011). הכול קיבל אישור וחוקי למהדרין."

הרי זה בדיוק מה שגרם לו להשתין מהמקפצה, אנשי ציבור יקרים שלנו. ברגע שפורסם כזה תחקיר ולא עשיתם כלום, חסן, וגם הסובבים אותו, הבינו שמותר לו לפעול ככל העולה על רוחו!!!

שוקי
www.shukistauber.co.il — עם ‏‎Shuki Stauber‎‏.

אלון חסן לא מעניין את האלטר

"האמת", אומר לי האלטר אגו שלי, צופה בערוץ 2 בראיון של רינה מצליח עם אלון חסן יו"ר ועד עובדי נמל אשדוד, "הטיפוס הזה לא מעניין אותי."

"מה כן מעניין אותך?" אני שואל.

"מעניין אותי", הוא משיב, "איך הוא הצליח להגיע למצב הזה. איך המערכות השלטוניות במדינה המשונה הזו מאפשרות לאדם כזה לפעול כך."

"למי אתה מתכוון?", אני שואל אותו.

"לכולם", הוא עונה, "וזה מה שמעצבן. יש כל כך הרבה מה לעשות בעניין ובסוף רק מחכים לתקשורת המדולדלת שתגלה טפח. וגם אז עדיין לא עושים הרבה, אלא מצקצקים בשפתיים ומנסים להתנער ממנו כדי שהשערורייה לא תדבק גם בהם."

"אתה מוכן לתת שמות או שתמשיך לדבר בהכללות עד שיימאס לי?"

"בסדר", הוא משנס מותן, בוא נתחיל עם המנכ"ל. לנמל הזה הרי יש מנכ"ל. מה בדיוק הוא עושה שם? למה אתם משלמים לו משכורת? ואיפה קבור האינטגריטי שלו? מה, משכורת ורכב זה הכול? איפה הכבוד העצמי?
חוצמזה, למה הוא לא הופיע בתחקיר, למה אותו לא הזמינו לאולפן? מי זה בכלל? הרי כל זה קורה במערכת שהוא אמור לנהל"

או, NOW HE IS TALKING. "מי עוד?", אני מעודד אותו.

"עופר עיני. פתאום אחרי התחקיר של סוף השבוע על מעלליו של חסן בנמל הוא מכנס היום שיחת בירור הסתדרותית. איפה הוא היה עד היום? הוא לא ידע כלום? כעת הוא רק מתנסה להתנער שהרפש שדבק בחסן. אם צריך, הוא יזרוק אותו לכלבים."
"אותו דבר חברתו לשעבר ויריבתו בהווה, ראשת האופוזיציה (או שאיך קוראים לזה הפלצפוניים) שלי יחימוביץ. למה לא שמענו אותה עד היום... ואתה עוד בחרת בה", נוזף בי פתאום האלטר.

"רגע"" אני מתגונן, "כשדיברנו על הבחירות לכנסת אמרתי במפורש שאני מסתייג מכך שהיא לא משמיעה קול בעניין האי-סדרים אצל הוועדים החזקים."

"זה נכון", מודה האלטר וממשיך: "ושר התחבורה שפתאום התעורר. איפה הוא היה בארבע השנים האחרונות?
עזוב בחייך, כל הנוגעים בדבר הם חבורה של אנשים בינוניים שמתפרנסים על חשבוננו ודואגים בעיקר לקריירה ולמעמד שלהם."

"א-פראשע מייסע", אני עונה לו באידיש ("מעשייה חדשה" – יענו אני מסתלבט עליו כאילו חידש לי משהו).

"שום דבר חדש"" הוא מסכים, "אבל להתעצבן לפחות מותר?"

"מותר", אני מאשר.

שוקי
www.shukistauber.co.il

יומן מסע: בנפתולי שיתוף ההמון - פרק ו'

(חוויות ותובנות מהניסיון ליצור ספר בשיתוף הקוראים.)

היה פסק זמן די ארוך, כמעט שבוע. עסוק. בואו נמשיך.

[לפרקים הקודמים: פשוט מאד, ראו מימין]

19 – מערך תומכים מובטח מראש

חזרתי ותיקנתי את הטקסט שמציג את הפרויקט, קבעתי דרגות תמיכה, בדקתי ובחנתי ובסוף החלטתי - כך ייראה דף הפרויקט.

השלב הבא, כך לימדו אותי ב"הד-סטארט", זה ליצור מערך תומכים מובטח מראש. כדי שלא יעלה פרויקט לאוויר ויראה דל ומדולדל.

יענו, קבוצה משמעותית של חברים יודעת מראש שאני עולה עם פרויקט ומייד תומכת. למה זה טוב? כי ברגע שיש מומנטום גם אחרים מצטרפים – תופעת העדר.

20 – בלי טובות, נקודה!

אז לדבר עם חברים אין לי בעיה, גם לא לספר להם על הפרויקט. אבל אין מצב שאבקש מהם לתמוך. לא צריך טובות. רוצה שהספר יצליח כי הוא טוב, ולא כי חברים עשו לי טובה.

חמוש בדעה כזו (שלא השתנתה!) דיברתי עם חברים ואמרתי להם דברים ברוח זו: "אם מוצא חן בעיניכם, הרעיון והספר, אז שתפו חברים."

"לא לתמוך מנימוס", הזהרתי, "רק אם באמת מוצא חן בעיניכם. וגם אז מה שחשוב, שתשתפו."

21 – יש גם אידיאולוגיה

לא הכול חלק. צצים דברים שאתה לא חושב עליהם. למשל, היו חברים (אמנם מעטים, אבל כאלו שדעתם נחשבת בעיניי) שאמרו "לא נראה לנו העניין".

"למה?", התפלאתי.

"כי אתה לא צריך להשתמש בכלי כזה", כך הם. "מימון המונים נועד לסייע לאנשים שאין להם יכולת להרים פרויקט בכוחות עצמם, כמו סופרים בתחילת דרכם. אתה סופר מצליח (כך נדמה להם. זה דווקא טוב. תדמית זה דבר חשוב) ולא זקוק לזה. אתה תופס מקום של מישהו שבאמת זקוק.

22 – מה זה קשור?

הלו! את זה מאיפה הבאתם? "מה עניין שמיטה למיטה? ונניח שאני נחשב לסופר מצליח, אז זה אומר שאני צריך להפסיד? למה שלא אבדוק כדאיות מראש?"

"ומה זה בכלל קשור לסופר דלפון הכותב לאור עששיות? כאילו שמישהו התומך בי לא יכול לתמוך גם בו. כולה כמה עשרות שקלים. מה, קונים ספר אחד בשנה?"

דברים ממן אלו העליתי, כטיעוני נגד.

הקשיבו בנימוס ואמרו בחביבות: "בכל זאת לא נראה לנו. אבל אנחנו מאחלים לך הצלחה מכל הלב."

לך תתווכח (אלו היו נשים) - לא, אז לא.

המשך יבוא

שוקי

http://www.shukistauber.co.il/

דילמת הגילוי נאות - העברת האחריות לקוראים

בימים אלו, בעקבות פרשת שרון גל בערוץ 10 ומלחמות משה נסטלבאום ברשות השידור, שוב עולה שאלת הפרסום הסמוי באמצעי התקשורת האלקטרוניים. זו, כמובן, קיימת גם בתקשורת הכתובה. במקרים הפחות חמורים, כשהפרסום רק קצת סמוי, מנסות מערכות העיתונים לכסות את ערוותן באמצעות שימוש ציני במונח המשפטי "גילוי נאות". למשל, עיתונאי היוצא על חשבון חברת תיירות לנסיעת תענוגות, כותב עובדה זו בתחתית הכתבה, ולכן אז מרשה לעצמו להפליג בשבחי אתר הקיט בו ביקר ושאותו ביקש מארחו לקדם.

עיתונאים המצהירים על זיקה למושא כתיבתם חשים שבכך הם רוחצים בניקיון כפיהם, הם את שלהם עשו. אבל בכך הם בעצם הסירו את האחריות מעל כתפיהם, הם מכוסים, הם "שקופים". עתה הקוראים אחראים לקריאה מושכלת של הכתבה המפרגנת. כאילו שאיזה משפט מסכן בתחתית כתבה כפולת עמוד שקול כנגד 1000 מילים חמות ותמונות מרהיבות.

לכן הגילוי הנאות, כביכול, לא מכשיר את השרץ. כי עיתונאי ראוי לא כותב רק על הדברים הטובים. כי עיתונאי ראוי לא אמור לכתוב כתיבה שיווקית, אלא כתיבה ביקורתית עניינית. כי עיתונאי ראוי מראש לא יוצא למסע יחצ"ני; ואז ממילא הוא לא נדרש לציין בתחתית הכתבה שהוא נסע על חשבונו של מישהו, ולרמוז במובלע לקוראים שעליהם להתייחס לכתבה בהתאם.

זו לא שקיפות אמיתית ולא באמת גילוי נאות, אלא סתם גילוי לצורך כיסוי תחת.

לכן במקום המילים: "הכותב היה אורח חברת..." היה נכון יותר לכתוב כהאי לישנא:

"קשה לתגמל עיתונאים טובים, וכיום זה קשה יותר מאשר בעבר. לכן מערכת עיתון זה עושה עיסקת חליפין. היא נותנת במה לסיקור אוהד של עסקים. אלו, בתמורה, מצ'פרים את העיתונאים במקומנו - כי להם יש כסף ואילו אנחנו מיובשים."

אבל לא יכתבו כדבר הזה, למרות שזו האמת לאמיתה. וגם אם כן היו עושים זאת לא היה בכך די, כי ממילא כתבות אלו צריכות להופיע רק במוספים פרסומיים ולא בחלקים המערכתיים של העיתון.

במקרה כזה גם אין בעיה, ושיכייף העיתונאי שעשה חלטורה לגיטימית.

כתבה שמצריכה גילוי נאות לא יכולה להופיע בחלק המערכתי של עיתון מכובד, אלא במקרים חריגים שהמערכת צריכה לנמקם. 

וידיאו TV - אז איך אני מצליח להתפרנס מכתיבה של ספרים...

אחיותיי ואחיי

עם פתיחת שבוע הספר מזמינני אתכם לצפות בראיון שנערך אתי ובו אני מספר על:

- איך עברתי מעיתונות לכתיבת ספרים

- ואיך מצאתי דרך להתפרנס מספרים

- ואיך זה מסתדר עם האישיות ותכונות האופי שלי

- ואיך עקפתי את השיטה

- ואלו טעויות עשיתי וכנראה אמשיך לעשות

- ולמה בלי להיות יצירתי אין לי בכלל סיכוי

http://www.shukistauber.co.il/?CategoryID=90&ArticleID=944

מקווה שתיהנו, ואולי גם תפיקו איזו שהיא תועלת.

סוף שבוע נעים, גם בחיקם של ספרים

שוקי

יומן מסע: בנפתולי שיתוף ההמון - פרק ה'

[במהלך החודש אחלוק עמכם חוויות ותובנות מהניסיון ליצור ספר בשיתוף הקוראים.]

16 – אני מקבל הוראות הפעלה

אוקיי, אז חוזרים למסע. בעצם עצרנו את הסיפור בפרק ב'. כי פרק ג' תיאר איך מחבר צריך לשלם כדי שספרו ייצא לאור וגם כדי שיופץ. ובפרק ד' הצגתי את עמדתי בפרשת עוזי וייל – נושא חם שחייב תגובה מיידית.

אז עצרנו בזה שנוצר קשר ראשוני ביני לבין האתר "הד-סטארט". הם ביקשו שאשלח דראפט של הרעיון. שלחתי. בדקו וחזרו אליי תוך ציון שהם שמחים על שיתוף הפעולה ושזה כבוד מבחינתם.

שמחתי גם אני, הרי הם לא מקבלים כל אחד והנה אותי קיבלו וזה עוד עושה להם כבוד, "מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה...?"

שלחו לי הוראת הפעלה: איך להעלות את דף הפרויקט בתוך האתר. גם נתנו גם עצות איך לנהל את הקמפיין. אמרו להכין סרט וידאו "כי זה מה שמוכר".

יופי.

17 – הגורו אמר את דברו

לכתוב קל לי, להכין סרט וידאו זה קצת יותר מורכב. אבל יש לי מצלמת אינטרנט טובה - במוצרים שמשמשים אותי בחיי היומיום אני לא חוסך.

אמרו לי (בעצם כתבו לי, הכול בדוא"ל): "אתה צריך לגעת ברגש של התומך הפוטנציאלי, שיתחבר אליך". טוב, רוצים רגש תקבלו רגש. הקלטתי סרט של למעלה מחמש דקות שמספר את מה שכתבתי בפרק א' ו-ב' של המסע. נראה לי טוב, הוידיאו. העליתי ליוטיוב ושלחתי ל"הד- סטארט" לשמוע דעתם. כתבו לי "בסדר". שלחתי לעוד אנשים וגם לידידי, גורו הרשת אליאב אלאלוף.

"משעמם", פסק הגורו קצרות, ו"ארוך מדי".

חזרתי ל"הד-סטארט": "הגורו אמר שהסרט משעמם". "אז תעשה סרט אחר", המליצו ביבושת, "קצר יותר". אלו חברה קצרים וענייניים, יש להם עוד פרויקטים על הראש.

18 – יש סרט

למה להאריך אם אפשר לקצר? להתחיל לספר לכם שעשיתי לפחות עשרה סרטי ניסוי? לגלות לכם שניפחתי את השכל לכל מיני חברים כדי לשמוע את דעתם? לשתף בהתחבטויות של איזו דעה לקבל כי חבר אחד חושב ככה וחברה אחרת חושבת הפוך? לא. לא אספר לכם את כל זה, למה להטריח.

בסוף יצא סרט לשביעות רצון הרוב. קליל, מחורז. יענו, סרט יוטיובי שאולי יסייע לגייס תומך או שניים... "או חמישים", אם נצטט גדולים ממני (הגשש החיוור, לטובת אלו שאינם בקיאים במקורות).

"הד-סטארט" זרמו עם הקצב שלי, החליפו סרטים בדף הפרויקט והמתינו בסבלנות יחסית: "תעלה עם הפרויקט שתרגיש נוח", כך כתבו לי.

המשך יבוא.

רוצים לראות ת'סרט. הנה הוא, בדף הפרויקט

http://www.headstart.co.il/project.aspx?id=2182

ואם תרצו להציץ בפרקי המסע הקודמים, אז צריך רק לגלול למטה

(האיורים המצורפים לפוסטים הם מהספר "START") 

שוקי

יומן מסע: בנפתולי שיתוף ההמון - פרק ד' (שעוסק בפרשת עוזי וייל)

[במהלך החודש אחלוק עמכם חוויות ותובנות מהניסיון ליצור ספר בשיתוף הקוראים.]

הבטחתי לחזור תוך יום- יומיים, לקח לי שלושה ימים. עסוק. סליחה

12 – מה הסיפור של עוזי וייל?

התכוונתי להמשיך את ההתפתחות הכרונולוגית של המסע. בפרק ב' תיארתי את תחילת הקשר עם אתר "הד-סטארט". הזכרתי גם את הפרויקט של עוזי וייל כדבר שעורר אותי לצאת למסע, והנה היום התפוצצה הרשת בגלל שספרו של עוזי יצא לאור והופץ לחנויות בהוצאת "מודן". וויי וויי וויי איך שהוא חטף מכותבות דעתניות כמו אסתי סגל ואריאנה מלמד. הן טענו שהוא הזיק בכך לכל השיטה של מימון המונים, לבטח לאלו שמבקשים להוציא לאור ספרים בדרך זו. גם אני קיבלתי מיילים ברוח זו.

13 – עוזי עשה טעות חמורה, אני לא בטוח שבכוונה

האמת, גם אני תמכתי בספר שלו. גם כי אני זוכר לו את חסד ימי השער האחורי וגם כדי לעודד את השיטה. שתי סיבות מצטברות, לו הייתה מתקיימת רק אחת מהן לא הייתי תומך. יש לי תחושה שיש עוד רבים אחרים שזה היה השיקול שלהם. למה? כי הוא עושה היגיון.

עוזי כתב בתגובה ב"וואלה" כי "אין לי אלא להתנצל בפני מי שחשב שדרכי הוא דופק את הסיסטם. מי שקנה את הספר לא בגלל שהוא אוהב לקרוא אותי, אלא בגלל שהוא רצה להשתתף במרד חברתי, אני משתתף בצערו".

14 – גילוי נאות

זו תגובה לא ראויה, בטח כתב אותה בלחץ. עוזי היה מחויב בגילוי נאות. כשביקש לגייס את ההמונים היה עליו להגיד במפורש שהספר ייצא לאור בהוצאת "מודן" – "מודן" שותפה בצומת ספרים, הרשת שהובילה את מבצעי ה-4 במאה שנגדם יצא עוזי במחאה כשפנה להמונים. כאשר מישהו שומע מחאה מסופר בעל אופי חתרני נגד רשת ספרים מובילה הוא לא מעלה על דעתו שהמוחה במקביל מוציא את ספרו לאור באמצעות אחד מבעלי הרשת.

15 – קשה לי לכתוב את זה, אז מה?

קשה לי לכתוב את הדברים כי במקרה זה אני לא מביט מהצד. הרי בעצם ימים אלו רץ הפרויקט שלי (גילוי נאות - בינתיים לא בהצלחה, אבל נראה מה יהיה בהמשך) באותו אתר.

ב"הד-סטארט" ידעו שהספר של עוזי יוצא לאור בהוצאה רגילה. הם טוענים שעוזי אמר זאת במפורש כשפנה לציבור. זה נכון, רק שהציבור הבין ש"ההוצאה הרגילה" היא הוצאה עצמית שלו. בכל אופן כך אני הבנתי ולכן תמכתי.

כעת יש לעוזי ול"הד-סטארט" דילמה לא פשוטה. מתבקש שיציעו להחזיר את הכסף למי שמרגיש שהוטעה. מצד שני, זה מסוכן, ממגוון סיבות. לא יודע כיצד ינהגו, נחכה ונראה.

בכל מקרה, חיים מעניינים.

ואם תרצו להציץ בפרויקט שלי (לא מעיז לבקש תמיכה אחרי פוסט כזה) אז הנה הוא

http://www.headstart.co.il/project.aspx?id=2182

ואם תרצו להציץ בפרקי המסע הקודמים, אז הנה הם, למטה

שוקי

יומן מסע: בנפתולי שיתוף ההמון - פרק ג'

[חוויות ותובנות מהניסיון ליצור ספר בשיתוף הקוראים.] [לפרקים הקודמים: נא לגלול למטה] בפרק ב' הבטחתי לדון בסוגיית התגמול על פי הצלחה השלובה בשיטת 'מימון ההמון', אז הנה אני מקיים: 9 מדינה זערורית זו מוצפת בכמות בלתי נתפסת של עסקים שמציעים שירותי הפקה והפצה לכל מי שחשקה נפשם לכתוב ספר ולהוציאו לאור. עסקים אלו נסמכים על צורך נפשי עז של רבים מאזרחי המדינה היודעים קרוא וכתוב להוציא לאור ספר ששמם מתנוסס עליו – "כתבתי ספר, משמע אני קיים". משום שמדובר בצורך רגשי ניתן גם לגבות מהכותב הנלהב תשלומים שכלולים בהם שולי רווח גבוהים. ספר טוב או ספר גרוע, ספר מצליח או ספר שכשל שיווקו, אחת היא לאותם עסקים שאינם נוטלים שום סיכון (אני לא מכנה אותם "הוצאות לאור", כי הוצאות לאור גם לוקחות סיכון) - הכותב הנרגש משלם בכל מקרה, על כל בדל שירות שניתן לו. 10 "הד-סטארט" עובד אחרת. אם הצלחתי לגייס דרך האתר את הסכום שנקבע כיעד הגיוס, האתר גובה 6% ממנו; לא הצלחתי, לא נגבה כלום. בבחינת "הצלחתך הצלחתנו, אי הצלחה שלך היא גם אי הצלחה שלנו." אוהב את הגישה גם משום שהיא נגזרת מתפיסת-על של מימון ההמון לפיה מתבטל כמעט לגמרי מרכיב סיכון ההשקעה המוקדמת - וכך מתייתר הצורך במתווך, כמו הוצאה לאור, שלוקחת סיכון ובתמורה נוטלת חלק נכבד מההכנסות. 11 ובמיוחד אני אוהב את הגישה משום שבבסיסה גלום המסר החשוב ביותר: הם מאמינים בספר ויש להם אינטרס שיצליח. מרחק שנות אור מאותה תפיסה מסורתית של עסקי הפקה והפצה המשתיתים פעילותם על העיקרון הנלוז: "הצלחת – הרווחנו, נכשלת – הרווחנו". אין פלא שבמחוזותינו מסתובבים המוני מחברים מתוסכלים שבמחסן ביתם נערמו ספרים שכתבו בדם ליבם ועבור הפקתם שילמו במיטב כספם. אולי יחלקו קצת לחברים, גם זה משהו. זהו להיום, ניפגש בפרק ד'. יום-יומיים ואני שוב אתכם. ושוב הלינק לדף הפרויקט שלי: http://www.headstart.co.il/project.aspx?id=2182 הוא קצת תקוע (נגיע גם לזה). אשמח אם לפחות תציצו. אם מוצא חן בעיניכם יהיה נחמד אם תשתפו; ואם תחליטו להצטרף, זה בכלל יהיה נפלא. שוקי