"האמת", אומר לי האלטר אגו שלי, צופה בערוץ 2 בראיון של רינה מצליח עם אלון חסן יו"ר ועד עובדי נמל אשדוד, "הטיפוס הזה לא מעניין אותי."
"מה כן מעניין אותך?" אני שואל.
"מעניין אותי", הוא משיב, "איך הוא הצליח להגיע למצב הזה. איך המערכות השלטוניות במדינה המשונה הזו מאפשרות לאדם כזה לפעול כך."
"למי אתה מתכוון?", אני שואל אותו.
"לכולם", הוא עונה, "וזה מה שמעצבן. יש כל כך הרבה מה לעשות בעניין ובסוף רק מחכים לתקשורת המדולדלת שתגלה טפח. וגם אז עדיין לא עושים הרבה, אלא מצקצקים בשפתיים ומנסים להתנער ממנו כדי שהשערורייה לא תדבק גם בהם."
"אתה מוכן לתת שמות או שתמשיך לדבר בהכללות עד שיימאס לי?"
"בסדר", הוא משנס מותן, בוא נתחיל עם המנכ"ל. לנמל הזה הרי יש מנכ"ל. מה בדיוק הוא עושה שם? למה אתם משלמים לו משכורת? ואיפה קבור האינטגריטי שלו? מה, משכורת ורכב זה הכול? איפה הכבוד העצמי?
חוצמזה, למה הוא לא הופיע בתחקיר, למה אותו לא הזמינו לאולפן? מי זה בכלל? הרי כל זה קורה במערכת שהוא אמור לנהל"
או, NOW HE IS TALKING. "מי עוד?", אני מעודד אותו.
"עופר עיני. פתאום אחרי התחקיר של סוף השבוע על מעלליו של חסן בנמל הוא מכנס היום שיחת בירור הסתדרותית. איפה הוא היה עד היום? הוא לא ידע כלום? כעת הוא רק מתנסה להתנער שהרפש שדבק בחסן. אם צריך, הוא יזרוק אותו לכלבים."
"אותו דבר חברתו לשעבר ויריבתו בהווה, ראשת האופוזיציה (או שאיך קוראים לזה הפלצפוניים) שלי יחימוביץ. למה לא שמענו אותה עד היום... ואתה עוד בחרת בה", נוזף בי פתאום האלטר.
"רגע"" אני מתגונן, "כשדיברנו על הבחירות לכנסת אמרתי במפורש שאני מסתייג מכך שהיא לא משמיעה קול בעניין האי-סדרים אצל הוועדים החזקים."
"זה נכון", מודה האלטר וממשיך: "ושר התחבורה שפתאום התעורר. איפה הוא היה בארבע השנים האחרונות?
עזוב בחייך, כל הנוגעים בדבר הם חבורה של אנשים בינוניים שמתפרנסים על חשבוננו ודואגים בעיקר לקריירה ולמעמד שלהם."
"א-פראשע מייסע", אני עונה לו באידיש ("מעשייה חדשה" – יענו אני מסתלבט עליו כאילו חידש לי משהו).
"שום דבר חדש"" הוא מסכים, "אבל להתעצבן לפחות מותר?"
"מותר", אני מאשר.
שוקי
www.shukistauber.co.il
"מה כן מעניין אותך?" אני שואל.
"מעניין אותי", הוא משיב, "איך הוא הצליח להגיע למצב הזה. איך המערכות השלטוניות במדינה המשונה הזו מאפשרות לאדם כזה לפעול כך."
"למי אתה מתכוון?", אני שואל אותו.
"לכולם", הוא עונה, "וזה מה שמעצבן. יש כל כך הרבה מה לעשות בעניין ובסוף רק מחכים לתקשורת המדולדלת שתגלה טפח. וגם אז עדיין לא עושים הרבה, אלא מצקצקים בשפתיים ומנסים להתנער ממנו כדי שהשערורייה לא תדבק גם בהם."
"אתה מוכן לתת שמות או שתמשיך לדבר בהכללות עד שיימאס לי?"
"בסדר", הוא משנס מותן, בוא נתחיל עם המנכ"ל. לנמל הזה הרי יש מנכ"ל. מה בדיוק הוא עושה שם? למה אתם משלמים לו משכורת? ואיפה קבור האינטגריטי שלו? מה, משכורת ורכב זה הכול? איפה הכבוד העצמי?
חוצמזה, למה הוא לא הופיע בתחקיר, למה אותו לא הזמינו לאולפן? מי זה בכלל? הרי כל זה קורה במערכת שהוא אמור לנהל"
או, NOW HE IS TALKING. "מי עוד?", אני מעודד אותו.
"עופר עיני. פתאום אחרי התחקיר של סוף השבוע על מעלליו של חסן בנמל הוא מכנס היום שיחת בירור הסתדרותית. איפה הוא היה עד היום? הוא לא ידע כלום? כעת הוא רק מתנסה להתנער שהרפש שדבק בחסן. אם צריך, הוא יזרוק אותו לכלבים."
"אותו דבר חברתו לשעבר ויריבתו בהווה, ראשת האופוזיציה (או שאיך קוראים לזה הפלצפוניים) שלי יחימוביץ. למה לא שמענו אותה עד היום... ואתה עוד בחרת בה", נוזף בי פתאום האלטר.
"רגע"" אני מתגונן, "כשדיברנו על הבחירות לכנסת אמרתי במפורש שאני מסתייג מכך שהיא לא משמיעה קול בעניין האי-סדרים אצל הוועדים החזקים."
"זה נכון", מודה האלטר וממשיך: "ושר התחבורה שפתאום התעורר. איפה הוא היה בארבע השנים האחרונות?
עזוב בחייך, כל הנוגעים בדבר הם חבורה של אנשים בינוניים שמתפרנסים על חשבוננו ודואגים בעיקר לקריירה ולמעמד שלהם."
"א-פראשע מייסע", אני עונה לו באידיש ("מעשייה חדשה" – יענו אני מסתלבט עליו כאילו חידש לי משהו).
"שום דבר חדש"" הוא מסכים, "אבל להתעצבן לפחות מותר?"
"מותר", אני מאשר.
שוקי
www.shukistauber.co.il
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה