יום שלישי, 25 ביוני 2013

מה ההתרגשות?

אני קורא את הכתבה של רותם שטרקמן בדה מרקר על דני נווה וכלל ביטוח. מציץ בתגובות ולא מבין ממה אנשים שבים ומתרגשים.

בואו נעשה סדר:

1. בעולמנו הלא מושלם אנשים רבים נוטים לדאוג לעצמם כמה שיותר, גם אם זה בא על חשבון אחרים. בטח אם האחרים הם ציבור רחב עלום שם ולא אדם מסוים שצריך לפעמים להסתכל לו בעיניים
2. משום שהעולם הפך ליותר ויותר מורכב, גם מערכות חברתיות ושלטוניות הפכו למורכבות מאד. הגודל ייצר חיץ טבעי בין האנשים שאמורים לשרת את הציבור לבין הציבור – למנוצל אין פנים ולא שם, ולכן גדל מאד הפוטנציאל ליצירת עוולות ותקלות חמורות
3. כיוון שכך הוקמו מערכות בקרה שנועדו למתן ולצמצם את השפעתה והיקפיה של תופעה אנושית זו. אלו לא מערכות מושלמות, וכל העת נעשים נסיונות לשפר אותן
4. ישראל, שהוקמה בצורה פרטצ'ית למדי (חלק מסוד קיסמה, ואפילו הצלחתה), לא השכילה עד היום לפתח מערכות בקרה ברמה הנדרשת ממדינה מערבית (די) מפותחת
5. וכך יש אלון חסן ודני נווה ודני דנקנר ואריה דרעי וצבי בר ועוד ועוד ועוד... וגם ימשיכו להיות - כי בנייה של מערכות בקרה טובות לוקחת הרבה זמן, משום שהיא גם קשורה לתרבות שלטונית ולמאבקי כוח
6. ולכן נקרא עוד הרבה כתבות כאלו, כי הביצה המקומית שוקקת דגים שמנמנים ממינים וזנים שונים. אז השבוע דגנו את דני נווה, בשבוע שעבר חגגנו את אירועי אלון חסן ובשבוע הבא, אם לא יהיה חם מדי, ימצא מישהו חדש. כל כך פשוט, רק צריך לזרוק חכה.

שוקי


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה