(חוויות ותובנות מהניסיון ליצור ספר
בשיתוף הקוראים.)
היה פסק זמן די ארוך, כמעט שבוע. עסוק.
בואו נמשיך.
[לפרקים הקודמים: פשוט מאד, ראו מימין]
19 – מערך תומכים מובטח מראש
חזרתי ותיקנתי את הטקסט שמציג את
הפרויקט, קבעתי דרגות תמיכה, בדקתי ובחנתי ובסוף החלטתי - כך ייראה דף הפרויקט.
השלב הבא, כך לימדו אותי
ב"הד-סטארט", זה ליצור מערך תומכים מובטח מראש. כדי שלא יעלה פרויקט
לאוויר ויראה דל ומדולדל.
יענו, קבוצה משמעותית של חברים יודעת
מראש שאני עולה עם פרויקט ומייד תומכת. למה זה טוב? כי ברגע שיש מומנטום גם אחרים
מצטרפים – תופעת העדר.
20 – בלי טובות, נקודה!
אז לדבר עם חברים אין לי בעיה, גם לא
לספר להם על הפרויקט. אבל אין מצב שאבקש מהם לתמוך. לא צריך טובות. רוצה שהספר
יצליח כי הוא טוב, ולא כי חברים עשו לי טובה.
חמוש בדעה כזו (שלא השתנתה!) דיברתי עם
חברים ואמרתי להם דברים ברוח זו: "אם מוצא חן בעיניכם, הרעיון והספר, אז שתפו
חברים."
"לא לתמוך מנימוס", הזהרתי,
"רק אם באמת מוצא חן בעיניכם. וגם אז מה שחשוב, שתשתפו."
21 – יש גם אידיאולוגיה
לא הכול חלק. צצים דברים שאתה לא חושב
עליהם. למשל, היו חברים (אמנם מעטים, אבל כאלו שדעתם נחשבת בעיניי) שאמרו "לא
נראה לנו העניין".
"למה?", התפלאתי.
"כי אתה לא צריך להשתמש בכלי
כזה", כך הם. "מימון המונים נועד לסייע לאנשים שאין להם יכולת להרים
פרויקט בכוחות עצמם, כמו סופרים בתחילת דרכם. אתה סופר מצליח (כך נדמה להם. זה
דווקא טוב. תדמית זה דבר חשוב) ולא זקוק לזה. אתה תופס מקום של מישהו שבאמת זקוק.
22 – מה זה קשור?
הלו! את זה מאיפה הבאתם? "מה עניין
שמיטה למיטה? ונניח שאני נחשב לסופר מצליח, אז זה אומר שאני צריך להפסיד? למה שלא
אבדוק כדאיות מראש?"
"ומה זה בכלל קשור לסופר דלפון
הכותב לאור עששיות? כאילו שמישהו התומך בי לא יכול לתמוך גם בו. כולה כמה עשרות
שקלים. מה, קונים ספר אחד בשנה?"
דברים ממן אלו העליתי, כטיעוני נגד.
הקשיבו בנימוס ואמרו בחביבות: "בכל
זאת לא נראה לנו. אבל אנחנו מאחלים לך הצלחה מכל הלב."
לך תתווכח (אלו היו נשים) - לא, אז לא.
המשך יבוא
שוקי
http://www.shukistauber.co.il/
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה