יום שבת, 25 באוקטובר 2014

(ברלין - 16) * רעב *

ההיסטוריה המוקדמת של הגרמנים היא עבורי עסק מסובך. מביסמרק וצפונה אני פחות או יותר מסודר. יש גבולות, יש מסגרת. אבל לפני זה מהומה ומבולקה.
העסק מתחיל עם כל מיני שבטים ברברים במגוון ואריאציות, נמשך עם איזו אימפריה רומית קדושה עתירת נסיכויות, דוכסויות וממלכות. גבולות משתנים חדשות לבקרים. עד צמיחתה של פרוסיה במאה התשע עשרה לא ברור מי נגד מי.
איפה שאני מסתובב צצים שמות מוכרים, על רחובות וכיכרות, על פסלים ואנדרטאות. פה מבצבץ פרידריך, שם מתגלה וילהלם. אבל מי שייך למה, מה קדם למה?....
לא, לא טוב לי עם זה, אני צריך סדר.
יש פתרון, אני שם פעמיי אל המוזיאון להיסטוריה גרמנית, אונטר דן לינדן מספר שתיים.
לפני המוזיאון שני בניינים. בחזיתו של הראשון, השייך לאוניברסיטה, יש פסל גדול ומרשים של אלכסנדר הומבולדט. מאחור, בחצר המטופחת, ניצבים מספר פסלים, הצנוע והיפה שבהם הוא של המדענית הנודעת ליזה מייטנר.
קליק, מצלם.
הבניין השני משמש כ"אנדרטה לזכר קורבנות המלחמה והעריצות". היכל ריק שבמרכזו פסלה של קתה קולוויץ "אם עם בנה המת". קבוצות תיירים מגמדות האפקט.
חלפה שעה.
לימין הכניסה למוזיאון חנות המוזיאון. נכנס, מסתובב, מדפדף, מעיין.
חולפת עוד שעה.
מבעד לחלונות מחייכת השמש. אני גם קצת רעב.
למוזיאון אכנס בפעם אחרת.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה