הלכתי לבקר את ראש פעילות חב"ד
בברלין, כבוד הרב יהודה טייכטל.
"תקרא לי יהודה," הוא מבקש.
דברנו על מה שדברנו ושוחחנו על מה
ששוחחנו.
לקראת סיום אני מספר לו שעברתי להתגורר
בדירה חדשה, דווקא לא רחוק ממרכז חב"ד.
"מזל טוב," הוא אומר,
"ומזוזה יש?"
"מה מזוזה?"
"מזוזה. בבית של יהודי חשוב שתהיה
מזוזה. אבוא מחר, נשים מזוזה."
"רגע," אני אומר מודאג,
"לא בטוח שבעלי הבית יאהבו שנועצים משהו עם מסמרים בצמוד לדלת הכניסה של
דירתם."
"אין בעיה," מרגיע הרב
המנוסה, "זה עם דבק. כשתעזוב את הדירה, תוכל להסיר בקלות ללא סימנים."
טוב, נלך על זה. בכל זאת, שתי מצוות
במכה אחת. גם ממלא הוראה של הקב"ה וגם עושה נחת לרב.
למחרת מתייצב הרב בדירתי ובידו מזוזה.
אני שם כיפה. מברכים יחד והמזוזה מותקנת כדת וכדין.
וכמעשה רב מודרני הוא מקנח בסלפי משותף.
שני צדיקים :-)
השבמחקשיחקת אותה! מתפלא עליך שלא חשבת על זה לבד...
השבמחק