משחק גמר המונדיאל. מסך ענק פרוש על שער
ברנדנבורג. קהל עצום. מדברים על 300 או 400 אלף אנשים שהתקבצו כדי לצפות בו.
התקבצתי גם אני. "אסור להחמיץ," אמרו לי.
מרחוק נשמעת המיית המונים. אני מתקרב. מימין
דוכני נקניקיות שממתינים בסבלנות להפסקה. קצת הלאה רמפה שאורגנה כבית קפה מאולתר
לצופים נכבדים ששילמו כדי לצפות במשחק בנוחיות. משמאל עשרות בתי שימוש כימיים.
מסביב שומרים ושוטרים. מאורגן ומסודר.
מתקרב עוד יותר. ריח חזק של בירה. עשן
של סיגריות מתאבך באיטיות מעל ראשי האנשים. אני נושם דרך הפה ונע לעבר פאתי היורה
האנושית ההומה.
המשחק מרצד מהצד, הדינמיקה האנושית
מעניינת יותר. בגדול מדובר בשילוב של רעש, בירה ועשן.
שהיתי רבע שעה, לא היה קל אבל היה כדאי.
בכל זאת, אירוע היסטורי ולכן טוב שלא החמצתי. יהיה מה לספר לנכדים לכשייוולדו
ויעמדו על דעתם.
בבית ראיתי בטלוויזיה את הגול של גצה
וגם את צילומי ההמון הגועש שפורסמו בכל העולם והזכירו נשכחות למי שרצה או לא רצה
להיזכר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה