"בסופרמרקט אין קפה טורקי,"
אני אומר בדאגה לעמית ישראלי ביומי השני בברלין.
"יש אצל הטורקים," הוא משיב
לי ביבושת.
הגיוני.
"ואיך קוראים לו בברלין?",
אני שואל.
"קפה טורקי," הוא משיב.
החיים פשוטים משחשבתי.
חנות טורקית. אני חולף דרך דוכני פירות
וירקות הנשלטים על ידי גבר נמרץ שמכריז בקולי קולות על מרכולתו. כמו בכרמל, רק
בגרמנית.
עובדת בלבוש מסורתי מפנה אותי למדף
המתאים.
יש קפה טורקי.
בדרך לקופה אני חולף על פני המקרר החלבי
ורואה יוגורט באריזות של קילו. קונה את ההוא עם העשרה אחוז שומן.
בבית היוגורט מתגלה כטעים כל כך עד שבא
לי לחבק את ארדואן.
גם הקפה טוב, לא פחות משלנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה