We don’t see things as they are, we see things as we are

מה אמר דין פוסטר, מומחה בינלאומי לרב-תרבותיות, על חברות גלובליות, על ניהול

בין-תרבותי ועל הסיבות לריבוי היחסי של כישלונות של רילוקיישן.

http://www.shukistauber.co.il/?CategoryID=117&ArticleID=966

"שכר הבכירים בישראל – לאן?"

מה נתן חץ חושב על המוסדיים, ומה המוסדיים חושבים על מה שנתן חץ חושב עליהם?

ולמה בכלל היה צריך את תיקון 20 לחוק החברות, והאם הביא תועלת בשנה שחלפה מאז החלתו, ומה חושב על כך נציג הרשות לניירות ערך, ואיזה שינוי גלובלי עשתה כימיקלים לישראל בתחום שכר הבכירים?

רשמים מכנס במלאת שנה להחלת תיקון 20 לחוק החברות.

http://bit.ly/1bOi746

שוקי

צמיחה ואיכות סביבה - הילכו שניהם יחדיו?

למה כבוד השר לאיכות הסביבה נאלץ להתגנב מאחור? האם צמיחה ואיכות סביבה יכולים לדור בכפיפה אחת? מה הדרום-קוריאנים עושים בעניין? ומה האמריקאים? ואם יש באמת מושג כזה: "עבודות ירוקות"?

רשמים מהכנס "כלכלה ירוקה – הזדמנויות חדשות בשוק העבודה".

http://bit.ly/1jfgvlu

שוקי

כל עסק צריך להיות "חברתי"

מה אמרו בכנס השנתי של IVN ולמה אני חושב שכל עסק צריך להיות חברתי

http://bit.ly/1ccY8s4

שוקי

על בנקאות חברתית ומשה כחלון...

מה אומר כחלון על הבנקים ומה דעתי על סיכוייו של מיזם הבנק הקואופרטיבי
ומה דעתכם, יצליח?
http://bit.ly/180GbQH
שוקי

"מה נציגי המגזר העסקי רוצים מהרגולטור?"

כתבה שלי ב"דה מרקר" שפורסמה היום ומסבירה למה נציגי המיגזר העיסקי כל הזמן מתלוננים דווקא על הרגולציה (ויש גם דוגמאות), ולא על שלל סיבות נוספות שמקשות על חברות ועסקים.

http://www.themarker.com/smb/1.2164571

רמז: כי זה קל יותר ומצטלצל היטב.

שוקי

300 מילים על זיכויו של ליברמן ועל חוסר במנהיגות עם אינטגריטי...

במשך שנים ליברמן עשה במחשכים פעולות עיסקיות רבות שהטיבו עימו ועם מקורביו תוך שהוא מנצל לרעה את הסמכויות השלטוניות שלו. זה אסור, זה פלילי, זה בטח לא מוסרי. אבל לא היו הוכחות; ובעולם המשפט בלי הוכחות אין אשמה. אתם ואני יכולים להגיד שאם משהו עטור נוצות, מגעגע, הולך ונראה כמו ברווז, אז זה כנראה ברווז. המערכת המשפטית צריכה גם בדיקת ד.נ.א והצהרה של הברווז שהוא כזה. אחרת אין הוכחה ומבחינתה אינו בהכרח ברווז. אחר כך החלו לצוץ בדלי הוכחות ונשקלה הגשת כתב אישום. אבל המערכת המשפטית חששה שההוכחות לא מספיק נחרצות, ועם הזמן עוד כרסמו בהן - זה התאבד, זה מת וזה סתם חזר בו מעדותו. היועץ המשפטי הנוכחי לא לוקח סיכונים, הוא שמרן ידידותי ולא מתאים לתפקיד (ולכן מינו אותו לתפקיד, מיינד יו). יועץ כזה הולך על בטוח, רק אם יש סיכוי סביר להרשעה. אז הוא החליט לא להגיש כתב אישום. כיסחו לו את הצורה. אמרו שהשלישייה המיתולוגית, שמגר, זמיר, ברק, הייתה לבטח מגישה כתב אישום, תוך לקיחת סיכון שיהיה זיכוי - אז מה, אבל הקייס היה עולה לדיון ציבורי. מי יבוא חשבון עם ביבי שהוביל את מהלך מינויו של ויינשטיין לתפקיד הרם? כדי להציל את שרידי המוניטין המקצועי שלו, ניצל ויינשטיין את המקרה של השגריר כדי להגיש בכל זאת כתב אישום, כתב אישום על קייס זניח המסתמך על עדותו של דני איילון - כאשר ברור היה לכל ילד שהוא מבקש לנקום בליברמן. דווקא כאן כן ראה ויינשטיין סיכוי סביר להרשעה. בית המשפט נפנף אותו לכל הרוחות. אז עכשו רבים דורשים את התפטרותו, בצדק, הוא לא מתאים לתפקיד. אבל התפטרותו של היועץ המשפטי לא תפתור את הבעיה העיקרית שלנו: מערכת פוליטית צינית המנומרת באיים רבים של שחיתות לרבדיה השונים. בלי מנהיגות אמיתית בעלת יושרה המחזיקה בהגה לאורך זמן אין שום סיכוי לתקן את המצב. זה שמפעם לפעם מישהו אולי ייענש, או יתפטר, לא יביא כל שינוי מהותי. תרבות שלטונית נקבעת על ידי פעילות נחרצת ומחויבות ברורה של הנהגה הגונה. אתם רואים סביבכם משהו שמזכיר את זה? שוקי www.shukistauber.co.il

שוקי שטאובר http://www.shukistauber.co.il

תרבות של פחד...

מי הגדיר את מערכת היחסים בין מעסיקים יהודים לשכירים ערביים כ"תרבות של פחד"? מי אמר ש"המצב הנחות של 20% מהאוכלוסייה בישראל הוא חסר תקדים בעולם המערבי"? למה כשדיברו על תעסוקה של בדואים בנגב עלו בראשי יריות בחוות בודדים ומשחטות רכב. ומה חושב על כל זה כבוד השר בנט? תשובות לשאלות הללו ורשמים נוספים מ"וועידת ראש הממשלה לפיתוח כלכלי במיגזר המיעוטים" http://bit.ly/1bVoGOh שוקי

עבודה: תרבות של פחד, חשש ואפליה – על תעסוקה של ערבים בישראל http://bit.ly/1bVoGOh

הפוליטיקאים משמאל ומימין עושים צחוק מעקרונות של צדק ומוסר...

קולו הצלול והמרשים של משה נגבי, הפרשן המשפטי של קול ישראל, שוב עושה סדר. הפעם בסוגיית שחרור האסירים הפלשתינאים.

נגבי ביקר את הפוליטיקאים משמאל ואת הפוליטיקאים מימין.

מצד אחד, טען שלא ייתכן כי אנשי הבית היהודי יבקרו בתוקף את החלטת הממשלה שהם חלק ממנה. יואילו, אמר, לפרוש ולעשות זאת מהאופוזיציה.

מצד שני, אמר ששחרור האסירים כשלעצמו הוא שערורייה משפטית ומוסרית. חלקם בצעו פשעי מלחמה, ולאף אחד אין זכות לשחרר פושע מלחמה, גם לא לממשלה.

שוקי
www.shukistauber.co.il

אין לאיגודים המקצועיים להלין אלא על עצמם...

בשבוע שעבר נערך כנס על התארגנות עובדים. בין השאר נאמר בו כי ממשלות ומעסיקים מגלים עוינות לאיגודים מקצועיים. נאמר בו גם כי יש למצוא דרכים לניטרול הפוביה שיש למעסיקים נגד התארגנות עובדים.

אכן כך, אך זו בראש וראשונה משימתם של ארגוני העובדים. רכישת אמון הפכה מבחינתם למשימה מורכבת. באשר שנים של התנהגות נלוזה, שימוש מופרז בכוח ופוליטיזציית-יתר הפכו כלי שנועד במקורו להגן על עובדים חלשים למכשיר פוליטי רב-עוצמה המשרת את פעיליו. לארגון שבמקרים רבים קברניטיו שכחו את הסיבות האמיתיות לקיומו.

עוד על הכנס: http://bit.ly/16F8Qb2

שוקי

על פוליטיקאים ובכי, מספד ונהי...

אני מביט בפניהם האבלות של שמעון פרס וביבי נתניהו ושומע את מילות ההספד הכואבות שלהם, אני רואה את הבכי קורע הלב של אריה דרעי ואלי בן ישי ולא מאמין להם כהוא זה. לא יתכן שהצער הזה אמיתי, זה לא הגיוני. הרי לא מת בן משפחתם היקר בדמי ימיו, אלא איש ציבור עתיר מעש בשיבה טובה. ולכך נוסיף שגם האכיל אותם, לעיתים, מרורים.

מה קורה שם בנבכי מוחם של אותם פוליטיקאים בכירים? מה קורה להם במהלך חייהם הפוליטיים שגורם להם, ומאפשר להם, להפעיל מנגנוני רמייה האמורים להבטיח את הישרדותם בצמרת?

ואפשר שזו גם רמייה עצמית, כי אחרת קשה מאד לחיות כך.

שוקי
www.shukistauber.co.il

דיווח על כנס: התארגנות עובדים בארץ ובעולם

דיון מעניין בנושא התארגנות של עובדים שלקחו בו חלק: כריסטי הופמן מהפדרציה הבינלאומית של האיגודים המקצועיים, עו"ד אבי ניסנקורן, יו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות, פרופסור גיא מונדלק מאוניברסיטת תל אביב, ואחרים.

לעיון בדברים שנאמרו בכנס אנא לחצו כאן

סוף שבוע נעים
שוקי

עו"ד רונאל פישר – שירותי הלבנה...

שלי יחימוביץ כינתה את אלון חסן, היו"ר המתקמבק של ועד עובדי נמל אשדוד, "תפוח רקוב" ולזה עוד הוסיפה שלל ברכות נוספות בסגנונה המושחז.

עו"ד רונאל פישר, המייצג את חסן, ניסח מכתב התובע ממנה להסיר את חסינותה כדי שיוכל להגיש נגדה תביעת לשון הרע.

ניכר כי פישר, בעבר עיתונאי איכותי שייצג ללא מורא ערכים ציבוריים, השיל מעליו כמעט לחלוטין את גלימתו הישנה והפך לעוד עו"ד מהשורה הנוהה ללא היסוס אחר כל לקוח הנכון לשלם סכום הגון. זאת, תוך שהוא מפזם, מן הסתם, את הפזמון השחוק ש"כל אחד זכאי לייצוג" ו"אם אני לא אייצג אותו, מישהו אחר ייצג אותו".

העניין הוא שפישר לא יכול להתנער כל כך מהר מעברו. אני מאמין שיש מי ששוכרים את שירותיו לא רק בגלל יכולתו המשפטית, אלא בעיקר כדי לחזק ציבורית את הקייס שלהם: בבחינת "אם מי שמייצג אותם הוא עיתונאי לשעבר ישר דרך, אז כנראה שהם בסדר".

שוקי

www.shukistauber.co.il

"מתחילים בפריפריה"

מאמר חדש שלי, על אסטרטגיה שיווקית, ובו דוגמאות מ"קידום", "איסתא" ו"סטארבאקס".
(פורסם גם בדה מרקר)
http://bit.ly/1dU3Dxx
שוקי

חשבון נפש ניהולי – האם אני באמת מנהל או רק מכונה "מנהל"?

מאמר חדש שלי (שפורסם גם ב"סטטוס")

http://bit.ly/15rX9Ah

חג שמח

שוקי

זו לא באמת האדמה, זו בעיקר הקינאה...

"גם מימוש המדיניות של 'שתי מדינות לשני עמים' לא יפתרו את בעיית השינאה של הערבים ליהודים ולישראלים," אמרה הרופאה המוסלמית (שהיא גם סופרת ועיתונאית) ד"ר קאנטה אחמד בראיון ליעקב אחימאיר ב'רואים עולם', "כי הקינאה תמשיך להתקיים."

בתבונה ובפיכחון היא שמה את אצבעה על הבעיה המרכזית: הקינאה של אלו שלא מצליחים לעשות בארצותיהם אפילו חלק קטן ממה שהצליחה לעשות ישראל הקטנה בעשרות שנות קיומה. "אל תזלזלו בכוחה של הקינאה להזיק," אמרה, "הן לאלו שמקנאים והן למושאי הקינאה."

באנטי-ציונות ראתה את האנטישמיות החדשה. "זו אנטישמיות במסווה," אמרה. "כי כיום זה לא פוליטקלי קורקט להיות אנטישמי, ואילו להיות אנטי-ציוני, זה נחשב למקובל יותר."

אשה אמיצה, המוכנה לשלם את מחיר הבעת דעותיה.

שוקי
www.shukistauber.co.il 

הו טמטום קדוש...

"בצעד בלתי שגרתי פנתה בשבוע שעבר ממשלת ישראל לממשלת גרמניה, בבקשה לפעול להשבת אוסף אמנות ליורשים של בעליו היהודים. לטענת נציגי היורשים, בעלי האוסף אולצו למכור אותו למשטר הנאצי ב-1935, בהליך שלהגדרתם היה בלתי חוקי."

כך נפתחת הכתבה ב-YNET שתוכנה מתאר פנייה של שרת התרבות, לימור ליבנת, לממשלת גרמניה להשיב ליורשי בעלים יהודיים אוצר של שכיות חמדה נוצריות מהמאה ה-14 וה-15.

כאשר קראתי את פרט הדרישה נתקפתי בחילה קלה. למה אנחנו עושים את זה לעצמנו?

סוחרי אמנות יהודים רכשו את האוסף ממשפחת אצולה גרמנית שנזקקה לכסף. את חלקו מכרו ברווח ואת היתר כך נטען נאלצו למכור, לאחר כ-6 שנים, במחיר מוזל לשלטונות הנאצים שזה מקרוב עלו לשלטון.
האוסף מוחזק כיום על ידי גוף ציבורי המשמר את התרבות הפרוסית.

כעת היורשים, בגיבויו של משרד התרבות הישראלי (!) דורשים לקבל את האוסף לידיהם.

לפי הכתבה, לימור ליבנת כתבה לעמיתה הגרמני ברנד נוימן "כי ממשלת ישראל רואה בהשבת האוצר עניין בעל חשיבות רבה "לעם היהודי בכללותו ולניצולי השואה בישראל ובעולם בפרט", בהתחשב ב"הצהרת טרזין" הבינלאומית להשבת רכוש קורבנות השואה, שנחתמה לפני ארבע שנים על ידי 46 מדינות ובהן גרמניה."

אכן תשמישי הקדושה הנוצריים חשובים מאד לעם היהודי ולניצולי השואה, מקומם כאן, איתנו, בארץ הקודש.
אמא שלי כבר שנים מחכה שיחזירו אותם.

סוחרים רכשו אוסף יקר במחיר זול בגלל מצוקה כלכלית של מוכר, עשו סיבוב על חלק מהאוסף ואולצו למכור בזול את חלקו האחר. אכן עוול בלתי נסלח ששווה לפתוח אותו אחרי כמעט 80 שנה מול המדינה הכי ידידותית לנו בעולם.

הו טמטום קדוש...

שוקי

לכתבה: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4431159,00.html

שירות חדש: ייעוץ למבקשים לכתוב ספר בתחומי ניהול, עסקים, כלכלה וחברה

מפעם לפעם אנשים מבקשים להיוועץ בי כיצד לכתוב ספר בו יביאו לידי ביטוי את הידע הרב ואת ניסיון החיים המקצועי העשיר שצברו. הם מרגישים שיש להם הרבה מה לתת ובמה לשתף.
רבים מהם מתחבטים לא רק ב מה לכתוב, ה"מה" הרי כבר קיים בראשם, אלא ב איך לכתוב. איך לכתוב ספר טוב שרבים ירצו לקרוא אותו ויוכלו ללמוד ממנו.
רובם אינם מממשים את רצונם - הם עסוקים בדברים אחרים, הם מתקשים לגבש את המסגרת הכוללת של הספר, או מתקשים להתנסח באופן שישביע את רצונם.
יש מי שמגיעים למסקנה כי התוצאה לא שווה את ההשקעה, בזמן ובכסף.

לאלו מוצע שירות חדש - ליווי כתיבה של ספר במסגרת של ארבעה שלבים
(שניתן לבחור בכל אחד מהם בנפרד):
א. גיבוש המסגרת הכוללת של הספר – תוכנית עבודה

ב. ליווי תהליך הכתיבה הכולל קביעת לוח זמנים מחייב ומסגרת היוועצות שוטפת

ג. גיבוש מתכונתו הסופית של הספר – עריכה מקצועית/ראשית

ד. סיוע בתהליך ההפקה והיציאה לאור, כולל בחירה של נותני השירות והבקרה עליהם
כתיבה של ספר, הנעשית בדרך נכונה, היא הנאה צרופה המשלבת יצירתיות עם אתגר אינטלקטואלי מתמשך.

מוזמנים ליזום עמי שיחת ייעוץ טלפונית ראשונה ללא תשלום.
shuki@shukistauber.co.il

זה לא רק המאמן, איפה המנהלים? וגם... אפיק ניסים לא צריך אפליה מתקנת, הוא מתקן בעצמו...

אז נבחרת ישראל בכדורסל התגלתה ככישלון חרוץ, גם במשחקי ההכנה וגם במשחקי הבית המוקדם של אליפות אירופה.

כולם מכסחים את המאמן אריק שיבק. בצדק, לא מאמן תותח. אבל לא שיבק האחראי העיקרי. מי שאחראי באמת לכישלון הוא איתן רוב, יו"ר איגוד הכדורסל והצוות הניהולי שלצידו. הם גם אלו שמינו את שיבק, מצאו אותו מתאים לתפקיד, נתנו לו גיבוי לכל אורך הדרך. ולמה לא השכילו להשיג מאמן מוצלח יותר?

איפה הם עכשו, השפנים? למה לא שומעים אותם? למה רק שיבק בחזית?

במי מוקפים שחקני הנבחרת, אנשים צעירים שזקוקים להשראה כדי להצטיין? במאמן אנמי ובחבורת עסקנים תאבי נסיעה שעסוקים מחצית מזמנם בפוליטיקה ארגונית.

אז מי בדיוק אמור לעורר בהם השראה במסע הפתטי הזה?

מה הפלא שהשחקנים כבויים (ועוד באים אליהם בטענות). הרי רובם יכלו לעשות הרבה יותר.

חוץ מאפיק ניסים, שיש לו מוטיבציה פנימית גבוהה.

כי הוא גם נמוך, יחסית לכדורסלן, וגם מזרחי; ולכן מתחילת דרכו למד להשתדל יותר ולהפיק מעצמו 200%. אחת היא לו אם סובבים אותו כבוד היו"ר רוב, שיבק, מאמן צרפתי או מנג'ר רוסי.

שוקי

www.shukistauber.co.il

ההחלטה של אובמה – מנהיגות נטו...

אני דווקא חושב שאובמה עשה החלטה נכונה, ואני בוחן את זה לא אידיאולוגית אלא מבחינה של מנהיגות ניהולית.

קודם כל הוא עמד יפה בלחצים לפעול אפילו במחיר תדמיתו

זו מנהיגות.

מנהיגות זה לא לעשות מה שנראה טוב אלא מה שנכון.

לו היה מאשר את התקפה המוגבלת הייתה זו נעשית כדי להמחיש את חוסר שביעות הרצון מהשימוש בנשק כימי. חוסר שביעות רצון זה כבר הובע בנחרצות, ללא כחל ושרק. עוד כמה טילי שיוט היו רק ביטוי של "שופוני".

אובמה לא הלך כמו עיוור אחר הכיוון אותו צפו רבים. הוא התאים עצמו למצב המשתנה. למשל,  להתנגדות הסינית-רוסית הצטרפה במפתיע התנגדות הבריטים. זה כלום? לא להתחשב בזה?

זו מנהיגות.

מנהיגות זה להיות מעשי ולדעת לשנות כיוון למרות שזה קשה יותר.

אובמה גם התגלה כממזר פוליטי בהליכתו לקונגרס. הוא דוחה את התגובה הצבאית (שממילא הוא לא נלהב ממנה), מצרף שותפים שאם יתנגדו הם "יחזיקו אותו" ואם יתמכו אז הוא זכה ברוח גבית משמעותית.

זו מנהיגות.

מנהיגות זו גם היכולת לתחבל. מאודיסאוס ועד בן גוריון.

אז אובמה מצטייר כהססן, מצוין. הססנות במקרים מעורפלים כמו אלו היא לא בהכרח חולשה, אלא רצון לבחון היטב את היתרונות והחסרונות בתנאים משתנים.

קל מאד לקבל החלטה מהירה, "גברית" משהו ואחר כך להתפלל שיתגלה כי ההימור היה נכון.

זה מה אני חושב

שוקי

www.shukistauber.co.il

שכר בכירי לאומי - לא די להשוות, חשוב גם עם מי משווים...

רקפת רוסק-עמינח אומרת היום לערוץ 2 כי שכר הבכירים בבנק לאומי הוא צנוע יחסית למה שמקובל במערכת הבנקאית. זאת, כתגובה על הכעס שהתעורר בגלל הרצון להעניק בונוסים נדיבים לבכירי הבנק. אבל כל מערכת השכר של בכירי הבנקים מעוותת ולכן ההשוואה כזו אינה רלוונטית. למה, למשל, לא להשוות לשכר של מנהלים במפעלי תעשייה המתחרים בחו"ל? ההשוואה שעושה רוסק-עמינח היא פופוליסטית, ואפילו צינית. השוואה המניחה שרוב הציבור (כולל העיתונאים להם אמרה את הדברים) לא באמת מבין עניין ולכן השוואה עם בנקים אחרים תניח את דעתו. שוקי www.shukistauber.co.il פייסבוק: www.facebook.com/1ShukiStauber

להרים את הקול

"טיעון חלש, להרים את הקול..."

"תגיד לי, מה יש להם אלה?" שואל אותי האלטר אגו שלי.

"מי אלה?", אני שואל אותו בחזרה.

"הפרסומות ברדיו," אומר הוא. "מה הם צורחים כל הזמן. אי אפשר להסביר באופן פשוט וענייני למה המוצר, או השירות, שהם מפרסמים טובים ועונים על הצרכים שלנו?"

"זה דווקא אפשרי," אני משיב לו, "ואפילו יש גם כמה פרסומות כאלו. אבל חלק ניכר מהם פועל לפי 'עקרון משה סנה'".

"משה סנה?", הוא מניף גבות.

"משה סנה," כך אני, "מהפרלמנטרים המוכשרים ביותר שידעה המדינה בשנותיה הראשונות. מתהלך אודותיו סיפור ידוע ולפיו מצאו טיוטת נאום שלו, ושם היה כתוב בסוגריים ליד אחד הטיעונים: "טיעון חלש, להרים את הקול".

"הבננננתי," מניף האלטר סנטרו אל על, "משווקי המוצר או השירות הצעקני יודעים שאין להם ביד משהו 'מי יודע מה?', אז הם מזייפים התלהבות.

אני מניע מולו את ראשי תוך כיווץ השפתיים, כאות הערכה למהירות תפיסתו.

שוקי 

פייסבוק

בין הדין לעבודה פוסק גם לטובת המעסיקים...

מעסיקים רבים מתלוננים כי בתי הדין לעבודה נוטים לפסוק לטובת העובדים. נכון, במקרים גבוליים, אבל כשהמעסיק צודק פוסקים לטובתו.

מאמר שלי, הכולל דוגמאות, בדה מרקר - למעבר לחצו כאן

שוקי
www.shukistauber.co.il

על חיפצון האישה, חזיות והחום של אוגוסט....

"אני מתפלא עליך", אומר לי האלטר אגו שלי.

"עלי?!", אני מתפלא על התפלאותו.

"כן, עליך", מדגיש הוא. "בימים האחרונים יש שיח ער על נושא שאמור לעניין אותך ממגוון זוויות ואתה... כלום. דג במים... אף מילה."

אני מביט בו קמוט מצח.

"עיתון 'הארץ' מעניין אותך?" שואל הוא.

"מעניין", אני משיב.

"על שיווק ומיתוג כתבת ספר?"

"כתבתי", אני לא מכחיש.

"בשוויון מגדרי וכבוד האישה תמכת פעם אחר פעם?"

"תמכתי", אני מודה.

"ובסקס, נדמה לי, אתה עדיין מתעניין."

"מדי פעם", אני מצטנע.

"אז איך לא התייחסת לפרסומת של 'הארץ'?

"אין לי הסבר", אני משיב, מהורהר. "התעסקתי בהגהות ובקידום של 'דרושים'."

הוא מביט בי בבוז עמוק למספר שניות ואז שואל בטון צונן: "יש לך עמדה בנושא, או שכל כולך בתוך מבחני מיון, לוחות דרושים והעסקה של אוכלוסיות מודרות?"

"בבבבב...בטח יש לי", אני מתנער לפתע, "בבב...בוודאי. בטח. איך לא הגבתי?, ממש..."

"נו בסדר", מאיץ בי הוא. "גש לעניין."

"קודם כל, הרעיון דווקא נחמד", כך אני. "שתיים, ביצוע סתמי, רואים שהמבצעים לא שחקנים; ואם כן, הם בתחילת דרכם. שלוש, הבחורה דווקא יפה."

"והגבר?", שואל האלטר.

"אני לא עוסק בזה", אני משיב כפוליטיקאי מיומן וממשיך: "ארבע, החזייה מיותרת. אם אתה עושה סרט מגניב אז תעשה אותו כמו שצריך. בעזרת זוויות צילום נכונות אפשר היה למנוע הצצה בוטה בחזה, כדי לרצות את הרגולטור, או טהרן כזה או אחר."

"מסתלבט, אה?", נועץ בי האלטר מבט חודר.

"מה?", אני מיתמם.

"הרי ברור לך שלא שאלתי את דעתך על ההיבט הפילמוגרפי, אלא על הוויכוח על חיפצון האישה."

"אה, זה", כך אני. "תלוי בזווית ההסתכלות של הצופה. אם מסתכלים על זה מזווית של הומור, אפילו הוא עצי משהו, אז זה בסדר גמור - הרי לא מתכוונים ברצינות. אבל אם מסתכלים על זה מההיבט העקרוני, המחמיר, עגול המישקף, אז באמת זה חסר טעם. אני יכול להבין כל אחת משתי הגישות."

"ולך אין עמדה משלך?", שואל הוא.

"כשיש אופציה לבחור בחלופת ההומור", אני משיב לו, "אני נוטה ללכת עליה".

"אז לדעתך הרעש מוגזם?", מוודא הוא.

"כן", אני מאשר, "מוגזם. חם, אוגוסט. בנורווגיה כנראה היו לוקחים את זה קל יותר... שם גם לא היו משאירים את החזייה...נראה לי..."

שוקי

   

הפטריוטיזם כמקלטו של הנבל...

לא הויכוח שבין שוללי שחרור האסירים הפלסטינים לבין המחייבים אותו מעסיק אותי, אלא השאלה איזה מן בן אדם הוא זה שניגש לקשיש תמים שקורא בשלווה ספר על ספסל ברחוב והורג אותו במכות גרזן או בסכין? מי זה המסוגל, ולא משנה תחת איזו אידיאולוגיה, לרצוח אדם אחר שלא גרם לו כל נזק, ומעולם לא הכיר אותו?

בעיניי אלו לא פטריוטים הראויים להוקרת עמם, אלא רוצחים סדיסטיים שמצאו דרך לתת צידוק לאכזריות הרצחנית שפיעמה בקרבם.

אני עוד איכשהו יכול להבין אדם שבחמת זעם עשוי להרוג אדם אחר שפגע בו, אבל אין לי שום יכולת להבין מי שרוצח אדם שליו שרק במקרה נקרה על דרכו...

אדם הגון לא היה חוגג את שחרורו של אסיר כזה ואת חזרתו הביתה, קרוב אליו ככל שיהיה, אלא היה מצניע זאת ככל האפשר... הבושה, אתם יודעים...

שוקי

www.shukistauber.co.il

יש כסף על הריצפה, לא תרים?...

אתמול פורסם כי במהלך שש השנים האחרונות משכו עורכי הדין, מפרקי חברת הבנייה "חפציבה", בראשות המפרק עו"ד יצחק מולכו, כ-20 מיליון ₪ כשכר טירחתם (וזה עוד לא הסוף). "זה המון עבודה", טענו הם. ובכל זאת זה סכום מטורף ולא צודק לפי כל אמת מידה.

הבעיה שבפירוקים רבים יש כסף על הריצפה והמפרק נמצא שם בשביל להתכופף ולהרים.

בפירוקים רבים יש משקל מהותי בין האינטגריטי של המפרק ובין ההחלטה על כמות הכסף שימשוך כהוצאות. והפיתוי גדול, כי השיטה דפוקה.

מי מפקח על כמות השעות, וחשוב מכך: מי לכפינו יתקע שהעבודה שנעשתה באותן שעות היא אמנם עבודה איכותית ולא עבודה מיותרת?

רק צדיקים גמורים לא יתפתו למשוך יותר כסף ממה שמגיע להם, וגם זה לא בטוח. כי גם צדיק, בעיקר ישראלי, לא רוצה להרגיש פראייר: כולם לוקחים, ועוד בחסות בית משפט, מה, הוא לא ייקח?

שוקי

www.shukistauber.co.il

על שכר, רווחה ומשפט עבודה – רשמים מכנס HRUS

השבוע השתתפתי בשלושת הכנסים שערכה סימולטנית באותו מיתחם חברת HRUS. בכל אולם נערך כנס באחד מעולמות התוכן של משאבי אנוש. בהפסקות שתוזמנו לאותן שעות התכנסו המשתתפים במבואה המרכזית, פגשו חברים ועמיתים, שתו ואכלו והסתובבו בין ביתני המציגים.

ביקרתי בשלושת הכנסים - תפריט טעימות:

כנס שכר והטבות

בריטליקס, חברת תוכנה גדולה, עלה צורך ביצירת מערכת תיגמול מדורגת ומסודרת. עד לאותה עת הקביעה של רמת התיגמול של העובדים נעשתה בדרך חצי ספונטנית. מטבע הדברים מצב כזה מזמין מהומה ניהולית שמקורה חוסר קשר ממשי בין תמורה ותרומה. שוועת מנהלי היחידות היא שהביאה את המערכת להתעשת ולעשות מעשה.

אסף ארנרייך, עד לאחרונה מנהל שכר ותגמולים של החברה, סיפר כי כאשר החל הפרויקט היו בחברה 230 תפקידים שונים. אחרי שעשו סדר נותרו 60. "זה לא מספר קשיח", אמר למשתתפי הכנס, "עדיין יש גמישות ואפשר להגדיר תפקידים חדשים לפי הצורך, אבל אלו מוגדרים  כמקרים חריגים המחייבים קבלת אישורים מתאימים."

דילמה שהעלתה מיכל לוין, מנהלת שכר והטבות ב"נייס" ישראל: בחברה יש מבנה בונוס תלת-רובדי – אישי, מחלקתי וכלל ארגוני. כעת, נניח שיש עובד שביצועים ממש לא טובים. זה שהוא לא ראוי לבונוס אישי זה ברור, גם לו. אבל האם הוא זכאי לבונוס המחלקתי והארגוני? מן הסתם כן. אבל מצד שני, זה לא צודק שעובד שביצועיו ירודים יזכה בבונוס. לכן צריך לאפשר למנהל גמישות כדי לטפל כראוי במקרים חריגים כמו זה.

כנס רווחה ארגונית

זהר דרור, מנהלת אחריות חברתית ב"דרך ארץ", החברה שמפעילה את כביש 6, סיפרה למשתתפי הכנס כי בשנים האחרונות הולכת וגוברת התופעה (לא רק בחברה, אלא בכלל, במשק) בה "רווחת המסיבות" והאירועים הגרנדיוזיים (שאפיינה את תחילת שנות האלפיים) פינתה את מקומה לפעילות רווחה שיש בה יותר ערכים, של אחריות חברתית. אחת ממאפייניה של פעילות רווחה זו היא התנדבות עובדים.

בשנה האחרונה התנדבו 120 עובדים מתוך 430 עובדים של החברה. לא כולם מתנדבים סדרתיים, יש כאלו שהתנדבו גם חד-פעמית.

"זו משימה לא פשוטה להניע עובדים להתנדב", אמרה זהר דרור, "כי לעיתים נוצרות סתירות פנימיות. למשל, ההנהלה הבכירה קובעת מדיניות שמעודדת התנדבות של עובדים, ומצד שני, משום שההתנדבות היא בדרך כלל על חשבון זמן העבודה, היא עשויה לפגוע בתפוקות של העובדים המתנדבים".

אנסח זאת אני בלשון ישירה יותר: קובעת ההנהלה שיינתן לעובדים עידוד להתנדב כי משמעות הדבר היא שיפור מוניטין החברה ואפילו חיזוק ההזדהות של העובד עם החברה (התומכת בהתנדבותו), ובשטח מנהל היחידה, הלחוץ תמידית לסיים משימות, אומר בליבו (או לא רק בליבו, כי הוא ישראלי): "שוב פעם אני צריך לוותר על עובד שייצא לי להתנדב, כאשר יש לנו לחץ עבודה שחבל על הזמן. וואלה, מנותקים אלה שם למעלה."

כנס דיני עבודה

עורכת הדין מוריה תם-הרשושנים (ממשרד "הרצוג, פוקס, נאמן ושות'") דיברה על דיני עבודה בעידן הדיגיטלי. היא אמרה למשתתפי הכנס כי המרחב הדיגיטלי, המאפשר לגרום נזק רב בלחיצת כפתור ויוצר נגישות גבוהה למידע רב, העצים בעיות קיימות. למשל, בתחומים כמו קביעת גבולות חופש הביטוי או הגנה על פרטיות.

מוריה תם-הרשושנים גילתה למשתתפי הכנס כי אם מעסיק נכנס לתיבת הדוא"ל של העובד ללא רשותו וכך גילה שהעובד עשה מעשים שלא ייעשו שפגעו בחברה, לא רק שלא יוכל לעשות שימוש בחומר המרשיע, אלא שהוא עשוי אף להיחשף לתביעה על חדירה לפרטיות.

כדי להתמודד עם הבעיות שהועצמו צריך לעשות סדר. למשל, לקבוע כללי התנהגות מחייבים. כאשר העובד יודע מה הם גבולות האסור והמותר ניתן לדרוש ממנו לפעול על פי כללים אלו. למשל, האם מותר להכניס דיסק-און-קיי למחשב של החברה, מה ניתן להעביר בדוא"ל של החברה ומה בדוא"ל הפרטי, מה הם הכללים להעברת מידע בדוא"ל. ועוד.

עם התפתחותן המהירה של הרשתות החברתיות עולות בעיות חדשות כמו השאלה עד כמה אחראי המעסיק להתבטאויות של עובדיו ברשתות חברתיות. או, עד כמה התבטאות כזו, שאינה מוצאת חן בעיני המעסיק, היא עילה לסנקציות כלפי העובד ואפילו פיטורין.

לכן רצוי, אמרה עו"ד מוריה תם-הרשושנים, גם לקבוע מדיניות של שימוש ברשתות חברתיות. למשל, עד כמה עובד רשאי להתבטא ברשת כעובד החברה, או מה מותר ומה אסור בכל נוגע לחברויות רשתיות של עובדי החברה עם לקוחות החברה.

שוקי
www.shukistauber.co.il

מיזוגים ורכישות – עיקר הלחץ הוא על המוכר...

היום הייתי בכנס, על מיזוגים ורכישות, של חברת מידע כנסים. היה שם פנל מנהלים מעניין. לייזי אורן, סגן יו"ר דירקטוריון ונשיא מטריקס – חברת שקמה דרך מיזוגן של מספר חברות מיחשוב ומאז ביצעה עשרות רכישות נוספות – הודה שבמקרה של רכישות עיקר הלחץ הוא על המוכר. במקרים רבים, הרוכשים מיומנים ברכישות ואילו המוכר מוכר בפעם הראשונה; ולא רק זאת, הוא גם צריך להמשיך ולהפעיל את העסק. על כך אוסיף גם אני ואומר שעצם העובדה שהוא מבקש למכור אינו מצביע על כך שמצבו מזהיר, אחרת האם בכלל היה מוכר? אורן הוסיף ואמר שאין צורך להסתייע בסוללת מומחים ויועצים. את העיסקה צריכים להוביל הקונה והמוכר. יועצים ומומחים לעיתים גם יכולים להפריע לביצוע העיסקה. אביבית פלג, שותפה בבית השקעות שחלק ניכר מפעילותו היא בדיוק מתן ייעוץ מסוג זה, נזהרה מלהתעמת עם טענתו של אורן וציינה כי גופים גדולים אמנם אינם זקוקים ליועצים ויכולים להסתפק בכוחות המקצועיים הפנימיים שלהם עצמם. מי שזקוק לשירותי חברות כמו שלה הם ארגונים קטנים (במקרים רבים, נוסיף אנו, אלו הארגונים הנרכשים) שאין להם מושג כיצד לנהל עיסקה מסוג זה. דובר נוסף בפנל, אף הוא רוכש גדול, מנוסה ומיומן - אורי יהודאי, הנשיא ומנהל העסקים הראשי של פרוטארום – הודה ביושר כי המילה מיזוגים לא מוכרת לו, אלא רק המילה רכישות. נבאר אנו: מיזוג היא מילה כיבוס למילה רכישה וכל כולה נועדה למצוא תחושה של הנרכש שלא בולעים אותו אלא מתמזגים איתו. יהודאי ציין את החשיבות הרבה, הקריטית להצלחת המיזוג, של יכולת החברה הרוכשת להתחבר נכון עם הנהלתה של החברה הנרכשת. משפט זה מזכיר לי את דבריו, בהקשר זה, של אלי הורביץ המנוח שהוביל את "טבע" אלי גידול והצלחה, כפי שנאמרו לי ומצוטטים בספרי "מטבע לצ'ק פוינט": "המנהלים הנשארים (לאחר המיזוג) צריכים להצדיק פעולות שלא נעשו קודם. צריך לתת להם סולם בכך שאומרים, ש'כיום אנו חברה גדולה שיכולה לעשות דברים שאי אפשר היה לבצע במסגרת הקודמת'." שוקי פייסבוק www.facebook.com/1ShukiStauber אתר http://www.shukistauber.co.il/

על גמישות של עורכים, אחריות תאגידית ועוד ראיון...

אתמול התפרסם ראיון עם פרופסור אביבה גבע, מומחית לאתיקה בארגונים, ב"דה מרקר" על התנהלותם הלא-ממש אתית של תאגידים. כשהכתבה עלתה לאור הכותרת הייתה ציטוט מדבריה:

"דנקנר יברח, מן הסתם, כשיוכל".

מישהו מן הסתם הפעיל לחצים כי למחרת, היום, הכותרת באתר הפכה ל

"השיח הכלכלי עבר שטיפת מוח".

תחי גמישות המדיום המקוון!

זו גם הזדמנות להציג את הראיון שערכתי עם אביבה גבע כשספרה, "עסקים ומוסר - מקבילים נפרדים", יצא לאור.

http://www.shukistauber.co.il/?CategoryID=106&ArticleID=717

שוקי

האלטר מתפלא על זהבה גלאון

"האמת", אומר לי האלטר אגו שלי, "אני מתפלא על זהבה גלאון".

"מה היא עשתה?" אני מתעניין.

"תראה", הוא לוקח נשימה ארוכה, "כל ההתלהמות הזאת על הטבות המס שהחברות הגדולות קיבלו. מה רוצים מהן? תפקידן לדרוש הטבות ככל האפשר. החוק קובע שמטרתן להשיא רווח והן עושות את זה גם דרך תשלום מיסים מופחתים. זה חוקי, לא?"

"חוקי", אני מאשר.

"לכן", הוא ממשיך, "אם למישהו יש טענות שיפנה אותן לממשלה - תפקידה לבחון אם ההטבות ניתנו ברוחב לב מוגזם, או תוך שמירה על איזונים סבירים."

"מסכים", אני משיב לו במנוד ראש, "אבל מה זה קשור לזהבה גלאון?"

"זה קשור", הוא עונה, "כי היא הצטרפה למקהלת הפוליטיקאים שגינו את התופעה. רובם הבינו את מה שהסברתי לך קודם, נזהרו מלבקר את החברות העסקיות, ושפכו את זעמם בעיקר על הממשלה והאוצר. היא, לעומתם, כיסחה גם את החברות.

"ואז...?", כך אני.

"פופוליזם מיותר", משיב הוא, "שלא אמור לבוא מפי מנהיגה של מפלגה אליטיסטית, המתיימרת לשמור על ערכי מוסר וקודים של תרבות שלטונית גבוהים יחסית".

שוקי

www.shukistauber.co.il

איך להתמודד עם לקוחות קשים? להקשיב להם ברוב קשב - הם יועצי הניהול שלך

בעלי עסקים רבים מכירים אותם, את אותם לקוחות נודניקים, אלו שכל הזמן יש להם מה להעיר, אלו שחשים צורך להתלונן על כל דבר פעוט - על התור בקופה, אם הוא נאלץ לעמוד בו יותר מדקה; על המעבר הצפוף בין המדפים; על ריח הסיגריות הקלוש שהותיר בעל העסק שיצא לרגע החוצה לעשן; על הדרישה להסבר על עוד 4 שקלים שהשתרבבו לחשבון; על למה לא חזרו אליו מהר יותר; על זה, על כך ועל עוד ועוד.

להמשך קריאה אנא לחצו כאן

מי באמת הקים את ועד העובדים של פלאפון?

אתמול הרצאתי בוועידת יחסי עבודה על הרלוונטיות של וועדי עובדים בשוק תעסוקתי מודרני
בין השאר אמרתי כדברים האלה:

ועדים חדשים קמים כיום על ידי הנהלות שלא קשובות לרחשי לב העובדים. לו היו מקשיבות בתשומת לב לעובדים בטרם התארגנותם, נותנים מענה לחלק מהבעיות שהעלו, מסבירים בכנות מדוע אינם יכולים לתת מענה לבעיות אחרות – או אז לא הייתה כל סיבה לצאת למאבק על הקמת ועד. התארגנות של עובדים לא מתחילה לפתע פתאום, היא תוצאה של תסכול מתמשך.
אבל הנהלות ארוגנטיות לא מוכנות להקשיב לעובדים זוטרים. במקום להודות להם שהם מביאים לתשומת ליבם בעיות שכדאי לטפל בהם, הן מנפנפות אותם בביטול.
אותם עובדים אומרים בינם לבינם: "ההנהלה לא שומעת את מה שאנחנו מנסים להגיד לה, אז נתארגן, נצעק ואז יקשיבו לנו." כי יוזמה להקמת ועד היא לא מטרה, אלא כלי.
במילים אחרות, לא העובדים וההסתדרות הקימו את ועד העובדים בפלאפון, ובמקומות נוספים - הנהלת החברה היא שהקימה אותו.

שוקי
www.shukistauber.co.il

על טקס אפי ובסיס תיגמול מעוות

ביום ראשון נערך טקס אפי השנתי בו ענף הפרסום מעניק פרסים לקמפיינים מוצלחים שנערכו במהלך השנה השוטפת.

בטקס הלא בלתי מהנה שהנחה גם השנה הבדרן אבי נוסבאום נשא דברים מודי כידון היו"ר היוצא של איגוד חברות הפרסום. הוא התנצל על כך שהוא משבית שמחות ואמר כי ענף הפרסום בארץ דפוק בגלל בסיס תיגמול מיושן ולא רלוונטי - שיטת העמלות. 

כידון הביא כהוכחה את העובדה שישראל לא זכתה בשנה האחרונה בשום פרס בתחרות הפרסום הבינלאומית שנערכה בקאן. הוא הציג קמפיין בטיחות דיגיטלי, של המטרו באוסטרליה, שזכה בקאן במקום הראשון, ואמר שבישראל הפקה של קמפיין מוצלח כזה לא היה זוכה, בשיטה הקיימת, בשום תיגמול.
"אז למה שמישהו בארץ ייזום משהו דומה?" תהה.

באירוע הוענק לפרסומאי ויועץ התקשורת ראובן אדלר פרס למפעל חיים.
אדלר לא התלהב מהקמפיין האוסטרלי. הוא אמר שהקמפיין הישראלי שזכה השנה בפרס המקומי, זה של פיוז-טי של קוקה קולה, מוצלח יותר. "למרות שלא הופק על ידי המשרד שלי", הדגיש אדלר, כדי לבסס את כנות קביעתו.

שוקי 
http://www.shukistauber.co.il/

מאמר חדש: כיצד לעורר השראה

המאמר, המתפרסם באתר שלי ובדה מרקר, מציג ממצאי מחקר המציג דרכים לעורר השראה - התכונה החשובה ביותר של מנהיג אפקטיבי. במאמר מוצגת גם האבחנה בין מנהיגות מוחצנת למנהיגות מופנמת
לקריאה, אנא לחצו כאן

מה ההתרגשות?

אני קורא את הכתבה של רותם שטרקמן בדה מרקר על דני נווה וכלל ביטוח. מציץ בתגובות ולא מבין ממה אנשים שבים ומתרגשים.

בואו נעשה סדר:

1. בעולמנו הלא מושלם אנשים רבים נוטים לדאוג לעצמם כמה שיותר, גם אם זה בא על חשבון אחרים. בטח אם האחרים הם ציבור רחב עלום שם ולא אדם מסוים שצריך לפעמים להסתכל לו בעיניים
2. משום שהעולם הפך ליותר ויותר מורכב, גם מערכות חברתיות ושלטוניות הפכו למורכבות מאד. הגודל ייצר חיץ טבעי בין האנשים שאמורים לשרת את הציבור לבין הציבור – למנוצל אין פנים ולא שם, ולכן גדל מאד הפוטנציאל ליצירת עוולות ותקלות חמורות
3. כיוון שכך הוקמו מערכות בקרה שנועדו למתן ולצמצם את השפעתה והיקפיה של תופעה אנושית זו. אלו לא מערכות מושלמות, וכל העת נעשים נסיונות לשפר אותן
4. ישראל, שהוקמה בצורה פרטצ'ית למדי (חלק מסוד קיסמה, ואפילו הצלחתה), לא השכילה עד היום לפתח מערכות בקרה ברמה הנדרשת ממדינה מערבית (די) מפותחת
5. וכך יש אלון חסן ודני נווה ודני דנקנר ואריה דרעי וצבי בר ועוד ועוד ועוד... וגם ימשיכו להיות - כי בנייה של מערכות בקרה טובות לוקחת הרבה זמן, משום שהיא גם קשורה לתרבות שלטונית ולמאבקי כוח
6. ולכן נקרא עוד הרבה כתבות כאלו, כי הביצה המקומית שוקקת דגים שמנמנים ממינים וזנים שונים. אז השבוע דגנו את דני נווה, בשבוע שעבר חגגנו את אירועי אלון חסן ובשבוע הבא, אם לא יהיה חם מדי, ימצא מישהו חדש. כל כך פשוט, רק צריך לזרוק חכה.

שוקי

http://www.shukistauber.co.il/

הרי זה בדיוק מה שגרם לו להשתין מהמקפצה

בראיון הקבורה שלו עם רינה מצליח בערוץ 2 התייחס אלון חסן בביטול לתחקיר על מעלליו בנמל אשדוד ואמר כדברים האלה: "שום דבר חדש. זה כבר פורסם לפני שנתיים בעיתון שאף אחד לא קורא (כוונתו הייתה לעיתון "הארץ", לתחקיר משנת 2011). הכול קיבל אישור וחוקי למהדרין."

הרי זה בדיוק מה שגרם לו להשתין מהמקפצה, אנשי ציבור יקרים שלנו. ברגע שפורסם כזה תחקיר ולא עשיתם כלום, חסן, וגם הסובבים אותו, הבינו שמותר לו לפעול ככל העולה על רוחו!!!

שוקי
www.shukistauber.co.il — עם ‏‎Shuki Stauber‎‏.

אלון חסן לא מעניין את האלטר

"האמת", אומר לי האלטר אגו שלי, צופה בערוץ 2 בראיון של רינה מצליח עם אלון חסן יו"ר ועד עובדי נמל אשדוד, "הטיפוס הזה לא מעניין אותי."

"מה כן מעניין אותך?" אני שואל.

"מעניין אותי", הוא משיב, "איך הוא הצליח להגיע למצב הזה. איך המערכות השלטוניות במדינה המשונה הזו מאפשרות לאדם כזה לפעול כך."

"למי אתה מתכוון?", אני שואל אותו.

"לכולם", הוא עונה, "וזה מה שמעצבן. יש כל כך הרבה מה לעשות בעניין ובסוף רק מחכים לתקשורת המדולדלת שתגלה טפח. וגם אז עדיין לא עושים הרבה, אלא מצקצקים בשפתיים ומנסים להתנער ממנו כדי שהשערורייה לא תדבק גם בהם."

"אתה מוכן לתת שמות או שתמשיך לדבר בהכללות עד שיימאס לי?"

"בסדר", הוא משנס מותן, בוא נתחיל עם המנכ"ל. לנמל הזה הרי יש מנכ"ל. מה בדיוק הוא עושה שם? למה אתם משלמים לו משכורת? ואיפה קבור האינטגריטי שלו? מה, משכורת ורכב זה הכול? איפה הכבוד העצמי?
חוצמזה, למה הוא לא הופיע בתחקיר, למה אותו לא הזמינו לאולפן? מי זה בכלל? הרי כל זה קורה במערכת שהוא אמור לנהל"

או, NOW HE IS TALKING. "מי עוד?", אני מעודד אותו.

"עופר עיני. פתאום אחרי התחקיר של סוף השבוע על מעלליו של חסן בנמל הוא מכנס היום שיחת בירור הסתדרותית. איפה הוא היה עד היום? הוא לא ידע כלום? כעת הוא רק מתנסה להתנער שהרפש שדבק בחסן. אם צריך, הוא יזרוק אותו לכלבים."
"אותו דבר חברתו לשעבר ויריבתו בהווה, ראשת האופוזיציה (או שאיך קוראים לזה הפלצפוניים) שלי יחימוביץ. למה לא שמענו אותה עד היום... ואתה עוד בחרת בה", נוזף בי פתאום האלטר.

"רגע"" אני מתגונן, "כשדיברנו על הבחירות לכנסת אמרתי במפורש שאני מסתייג מכך שהיא לא משמיעה קול בעניין האי-סדרים אצל הוועדים החזקים."

"זה נכון", מודה האלטר וממשיך: "ושר התחבורה שפתאום התעורר. איפה הוא היה בארבע השנים האחרונות?
עזוב בחייך, כל הנוגעים בדבר הם חבורה של אנשים בינוניים שמתפרנסים על חשבוננו ודואגים בעיקר לקריירה ולמעמד שלהם."

"א-פראשע מייסע", אני עונה לו באידיש ("מעשייה חדשה" – יענו אני מסתלבט עליו כאילו חידש לי משהו).

"שום דבר חדש"" הוא מסכים, "אבל להתעצבן לפחות מותר?"

"מותר", אני מאשר.

שוקי
www.shukistauber.co.il

יומן מסע: בנפתולי שיתוף ההמון - פרק ו'

(חוויות ותובנות מהניסיון ליצור ספר בשיתוף הקוראים.)

היה פסק זמן די ארוך, כמעט שבוע. עסוק. בואו נמשיך.

[לפרקים הקודמים: פשוט מאד, ראו מימין]

19 – מערך תומכים מובטח מראש

חזרתי ותיקנתי את הטקסט שמציג את הפרויקט, קבעתי דרגות תמיכה, בדקתי ובחנתי ובסוף החלטתי - כך ייראה דף הפרויקט.

השלב הבא, כך לימדו אותי ב"הד-סטארט", זה ליצור מערך תומכים מובטח מראש. כדי שלא יעלה פרויקט לאוויר ויראה דל ומדולדל.

יענו, קבוצה משמעותית של חברים יודעת מראש שאני עולה עם פרויקט ומייד תומכת. למה זה טוב? כי ברגע שיש מומנטום גם אחרים מצטרפים – תופעת העדר.

20 – בלי טובות, נקודה!

אז לדבר עם חברים אין לי בעיה, גם לא לספר להם על הפרויקט. אבל אין מצב שאבקש מהם לתמוך. לא צריך טובות. רוצה שהספר יצליח כי הוא טוב, ולא כי חברים עשו לי טובה.

חמוש בדעה כזו (שלא השתנתה!) דיברתי עם חברים ואמרתי להם דברים ברוח זו: "אם מוצא חן בעיניכם, הרעיון והספר, אז שתפו חברים."

"לא לתמוך מנימוס", הזהרתי, "רק אם באמת מוצא חן בעיניכם. וגם אז מה שחשוב, שתשתפו."

21 – יש גם אידיאולוגיה

לא הכול חלק. צצים דברים שאתה לא חושב עליהם. למשל, היו חברים (אמנם מעטים, אבל כאלו שדעתם נחשבת בעיניי) שאמרו "לא נראה לנו העניין".

"למה?", התפלאתי.

"כי אתה לא צריך להשתמש בכלי כזה", כך הם. "מימון המונים נועד לסייע לאנשים שאין להם יכולת להרים פרויקט בכוחות עצמם, כמו סופרים בתחילת דרכם. אתה סופר מצליח (כך נדמה להם. זה דווקא טוב. תדמית זה דבר חשוב) ולא זקוק לזה. אתה תופס מקום של מישהו שבאמת זקוק.

22 – מה זה קשור?

הלו! את זה מאיפה הבאתם? "מה עניין שמיטה למיטה? ונניח שאני נחשב לסופר מצליח, אז זה אומר שאני צריך להפסיד? למה שלא אבדוק כדאיות מראש?"

"ומה זה בכלל קשור לסופר דלפון הכותב לאור עששיות? כאילו שמישהו התומך בי לא יכול לתמוך גם בו. כולה כמה עשרות שקלים. מה, קונים ספר אחד בשנה?"

דברים ממן אלו העליתי, כטיעוני נגד.

הקשיבו בנימוס ואמרו בחביבות: "בכל זאת לא נראה לנו. אבל אנחנו מאחלים לך הצלחה מכל הלב."

לך תתווכח (אלו היו נשים) - לא, אז לא.

המשך יבוא

שוקי

http://www.shukistauber.co.il/

דילמת הגילוי נאות - העברת האחריות לקוראים

בימים אלו, בעקבות פרשת שרון גל בערוץ 10 ומלחמות משה נסטלבאום ברשות השידור, שוב עולה שאלת הפרסום הסמוי באמצעי התקשורת האלקטרוניים. זו, כמובן, קיימת גם בתקשורת הכתובה. במקרים הפחות חמורים, כשהפרסום רק קצת סמוי, מנסות מערכות העיתונים לכסות את ערוותן באמצעות שימוש ציני במונח המשפטי "גילוי נאות". למשל, עיתונאי היוצא על חשבון חברת תיירות לנסיעת תענוגות, כותב עובדה זו בתחתית הכתבה, ולכן אז מרשה לעצמו להפליג בשבחי אתר הקיט בו ביקר ושאותו ביקש מארחו לקדם.

עיתונאים המצהירים על זיקה למושא כתיבתם חשים שבכך הם רוחצים בניקיון כפיהם, הם את שלהם עשו. אבל בכך הם בעצם הסירו את האחריות מעל כתפיהם, הם מכוסים, הם "שקופים". עתה הקוראים אחראים לקריאה מושכלת של הכתבה המפרגנת. כאילו שאיזה משפט מסכן בתחתית כתבה כפולת עמוד שקול כנגד 1000 מילים חמות ותמונות מרהיבות.

לכן הגילוי הנאות, כביכול, לא מכשיר את השרץ. כי עיתונאי ראוי לא כותב רק על הדברים הטובים. כי עיתונאי ראוי לא אמור לכתוב כתיבה שיווקית, אלא כתיבה ביקורתית עניינית. כי עיתונאי ראוי מראש לא יוצא למסע יחצ"ני; ואז ממילא הוא לא נדרש לציין בתחתית הכתבה שהוא נסע על חשבונו של מישהו, ולרמוז במובלע לקוראים שעליהם להתייחס לכתבה בהתאם.

זו לא שקיפות אמיתית ולא באמת גילוי נאות, אלא סתם גילוי לצורך כיסוי תחת.

לכן במקום המילים: "הכותב היה אורח חברת..." היה נכון יותר לכתוב כהאי לישנא:

"קשה לתגמל עיתונאים טובים, וכיום זה קשה יותר מאשר בעבר. לכן מערכת עיתון זה עושה עיסקת חליפין. היא נותנת במה לסיקור אוהד של עסקים. אלו, בתמורה, מצ'פרים את העיתונאים במקומנו - כי להם יש כסף ואילו אנחנו מיובשים."

אבל לא יכתבו כדבר הזה, למרות שזו האמת לאמיתה. וגם אם כן היו עושים זאת לא היה בכך די, כי ממילא כתבות אלו צריכות להופיע רק במוספים פרסומיים ולא בחלקים המערכתיים של העיתון.

במקרה כזה גם אין בעיה, ושיכייף העיתונאי שעשה חלטורה לגיטימית.

כתבה שמצריכה גילוי נאות לא יכולה להופיע בחלק המערכתי של עיתון מכובד, אלא במקרים חריגים שהמערכת צריכה לנמקם. 

וידיאו TV - אז איך אני מצליח להתפרנס מכתיבה של ספרים...

אחיותיי ואחיי

עם פתיחת שבוע הספר מזמינני אתכם לצפות בראיון שנערך אתי ובו אני מספר על:

- איך עברתי מעיתונות לכתיבת ספרים

- ואיך מצאתי דרך להתפרנס מספרים

- ואיך זה מסתדר עם האישיות ותכונות האופי שלי

- ואיך עקפתי את השיטה

- ואלו טעויות עשיתי וכנראה אמשיך לעשות

- ולמה בלי להיות יצירתי אין לי בכלל סיכוי

http://www.shukistauber.co.il/?CategoryID=90&ArticleID=944

מקווה שתיהנו, ואולי גם תפיקו איזו שהיא תועלת.

סוף שבוע נעים, גם בחיקם של ספרים

שוקי

יומן מסע: בנפתולי שיתוף ההמון - פרק ה'

[במהלך החודש אחלוק עמכם חוויות ותובנות מהניסיון ליצור ספר בשיתוף הקוראים.]

16 – אני מקבל הוראות הפעלה

אוקיי, אז חוזרים למסע. בעצם עצרנו את הסיפור בפרק ב'. כי פרק ג' תיאר איך מחבר צריך לשלם כדי שספרו ייצא לאור וגם כדי שיופץ. ובפרק ד' הצגתי את עמדתי בפרשת עוזי וייל – נושא חם שחייב תגובה מיידית.

אז עצרנו בזה שנוצר קשר ראשוני ביני לבין האתר "הד-סטארט". הם ביקשו שאשלח דראפט של הרעיון. שלחתי. בדקו וחזרו אליי תוך ציון שהם שמחים על שיתוף הפעולה ושזה כבוד מבחינתם.

שמחתי גם אני, הרי הם לא מקבלים כל אחד והנה אותי קיבלו וזה עוד עושה להם כבוד, "מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה...?"

שלחו לי הוראת הפעלה: איך להעלות את דף הפרויקט בתוך האתר. גם נתנו גם עצות איך לנהל את הקמפיין. אמרו להכין סרט וידאו "כי זה מה שמוכר".

יופי.

17 – הגורו אמר את דברו

לכתוב קל לי, להכין סרט וידאו זה קצת יותר מורכב. אבל יש לי מצלמת אינטרנט טובה - במוצרים שמשמשים אותי בחיי היומיום אני לא חוסך.

אמרו לי (בעצם כתבו לי, הכול בדוא"ל): "אתה צריך לגעת ברגש של התומך הפוטנציאלי, שיתחבר אליך". טוב, רוצים רגש תקבלו רגש. הקלטתי סרט של למעלה מחמש דקות שמספר את מה שכתבתי בפרק א' ו-ב' של המסע. נראה לי טוב, הוידיאו. העליתי ליוטיוב ושלחתי ל"הד- סטארט" לשמוע דעתם. כתבו לי "בסדר". שלחתי לעוד אנשים וגם לידידי, גורו הרשת אליאב אלאלוף.

"משעמם", פסק הגורו קצרות, ו"ארוך מדי".

חזרתי ל"הד-סטארט": "הגורו אמר שהסרט משעמם". "אז תעשה סרט אחר", המליצו ביבושת, "קצר יותר". אלו חברה קצרים וענייניים, יש להם עוד פרויקטים על הראש.

18 – יש סרט

למה להאריך אם אפשר לקצר? להתחיל לספר לכם שעשיתי לפחות עשרה סרטי ניסוי? לגלות לכם שניפחתי את השכל לכל מיני חברים כדי לשמוע את דעתם? לשתף בהתחבטויות של איזו דעה לקבל כי חבר אחד חושב ככה וחברה אחרת חושבת הפוך? לא. לא אספר לכם את כל זה, למה להטריח.

בסוף יצא סרט לשביעות רצון הרוב. קליל, מחורז. יענו, סרט יוטיובי שאולי יסייע לגייס תומך או שניים... "או חמישים", אם נצטט גדולים ממני (הגשש החיוור, לטובת אלו שאינם בקיאים במקורות).

"הד-סטארט" זרמו עם הקצב שלי, החליפו סרטים בדף הפרויקט והמתינו בסבלנות יחסית: "תעלה עם הפרויקט שתרגיש נוח", כך כתבו לי.

המשך יבוא.

רוצים לראות ת'סרט. הנה הוא, בדף הפרויקט

http://www.headstart.co.il/project.aspx?id=2182

ואם תרצו להציץ בפרקי המסע הקודמים, אז צריך רק לגלול למטה

(האיורים המצורפים לפוסטים הם מהספר "START") 

שוקי